פארק החורשות

פארק צעיר עם היסטוריה ארוכה, הנמצא בהקמה וישמש כריאה הירוקה המרכזית לשכונות דרום תל אביב ויפו.

נקודת עניין
אזור:תל אביב וגוש דן
מפת סימון שבילים: 10 - גוש דן וחוף פלשת
מיקום: תל אביב
גישה:לכל רכב
שבילי טיול:לא מסומן
עונות ביקור:כל השנה
שמורת טבע:לא
רמת קושי:לכל המשפחה
נגישות לנכים:לא נגיש
שעות ביקור:ללא הגבלה
כניסה:חינם
תאריך ביקור:19/5/2012
תאריך ביקור אחרון בשטח:19/5/2012

מבט לכנסייה הרוסית, (עמית מנדלסון, 19/5/2012)

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול בסביבה

אתרי ביקור

פארק החורשות

הפארק, מאי 2012

סביל אבו נבוט, 2007

"פארק החורשות" הוא פארק חדש ביפו (אבו כביר) הנמצא בהקמה וצפוי להיפתח לציבור באביב 2013.

הפארק מתבסס על חורשות נרחבות שניטעו בראשית שנות ה-50', ובתחומיו נמצאים גם מספר מתחמים סגורים.

הבולט במתחמים אלו הוא מתחם הכנסייה הרוסית, ולצידה בית הספר לטבע, סביבה וחברה ו"גני הטבע".

מתחמים נוספים מיועדים לפינוי בעתיד, דבר שיגדיל את שטחו של הפארק המתוכנן.

בשלב זה מפותח הרביע הדרום-מערבי של הפארק, דרומית לכנסייה הרוסית ומערבית לרחוב לבון החוצה את השטח.

איך להגיע:

הפארק ממוקם במרחב בין שכונת קריית שלום במזרח, רחוב הרצל במערב, רחוב קיבוץ גלויות בצפון ודרך בן-צבי בדרום.

רחוב לבון חוצה את הפארק.

הגישה הנוחה לפארק היא מרחוב פקד עופר כהן, המקשר את רחוב הרצל עם אזור מרכז גולדשטיין-גורן בקריית שלום.

רחוב זה עובר בצמוד לכנסייה הרוסית, אך נסגר זמנית לתנועת כלי רכב בשל עבודות הפיתוח.

הרביע הדרומי-מערבי של הפארק, בו מתבצעות כיום עבודות הפיתוח, סגור בשלב זה לביקורי קהל, וכך גם גני הטבע.

הצג את פארק החורשות במפה גדולה יותר

על האתר: פארק החורשות:

הפארק, מאי 2012

האלמנט הבולט במכלול הפארק הוא הכנסייה הרוסית (כנסיית טביתא). ניתן לבקר בכנסייה בשעות הפתיחה, כמובן בלבוש צנוע. עם זאת, פרנסי הכנסייה אינם רואים בעין יפה תיירים (בעבר הכניסה למקום הייתה כמעט בלתי אפשרית, אולם כתוצאה מהעלייה הרוסית, אליה נלוו גם נוצרים אורתודוקסים, גדל הביקוש לשירותי הכנסייה וכיום לא קשה להיכנס למקום) - ולכן הביקור מתאים לקבוצה קטנה בלבד.

ברביע הדרום-מערבי של הפארק נמצאות שתי בריכות השקאה פתוחות, ושרידי בריכה שלישית המכוסה בצמחייה.

בריכות אלו, שכמותן היו רבות סביב פרדסי יפו, השתייכו לפרדס של אסתר אמזלג, אשתו של חיים אמזלג מראשי הקהילה הספרדית ביפו במאה ה- 19.

לצד הבריכות הייתה גם באר מים, ממנה נשאבו המים לבריכות. נכון למאי 2012, לא ניתן היה לראות את הבאר עצמה בשטח.

במהלך הקמת הפארק נחשפו חלק מתעלות ההשקייה שהובילו מים מהבריכות לפרדסי האזור.

באזור זה ניטעו בעיקר עצי אורן ירושלים ואורן קנרי.

מזרחית לכנסייה הרוסית, משני צידי רחוב לבון, נמצאת חורשה יפה של עצי אלון אנגלי (או אלון הגלעין).

ברביע הצפון-מערבי של הפארק נמצאת הכנסייה הרוסית ולצידה בית הספר לטבע, סביבה וחברה, ומכלול גני הטבע.

המבנה של בית הספר לטבע שימש בעבר את אוניברסיטת תל אביב, בטרם עברה למשכנה הנוכחי ברמת אביב. גני הטבע הוקמו בשטח זה כבר בשנת 1952, לצרכים חינוכיים. לאחר מעבר האוניברסיטה לרמת אביב, נוהלו הגנים במשך תקופה ממושכת בידי החברה להגנת הטבע - שהפעילה כאן את בית ספר שדה איילון.

בשנים האחרונות הועברו גני הטבע לניהולה של עיריית תל אביב - יפו. מומלץ במיוחד הביקור בגן הבוטני, בו גדלים עצי חורש ויער בני עשרות שנים, והמשלב גם בריכות עם צמחיית מים. לצערנו, כיום (2013) הגנים סגורים למבקרים. בעתיד מתוכננת פתיחתם מחדש כחלק מפיתוח פארק החורשות.

בין גני הטבע ורחוב קיבוץ גלויות נמצא אזור מוזנח ובתחומיו בית הקברות היהודי העתיק של אבו כביר (חלק מהמצבות נלקחו בידי חוקרים אירופאיים והגיעו לשבדיה, משם הושבו לארץ בידי החוקר צבי אילן. כמה מהן מוצגות כיום במוזיאון הכט בחיפה). הגישה לחלק זה של הפארק אינה נוחה כיום, והוא יונגש למבקרים בעתיד.

מומלץ לבקר בשני אתרים נוספים הנמצאים מחוץ לגבולות הפארק אך סמוכים אליו:

סביל אבו נבוט: מבנה מרשים ששימש כ"ברזייה ציבורית" - מתקן השקייה לעוברים ושבים, בצד הצפוני של דרך בן-צבי כ- 250 מ' מערבית לצומת בן-צבי והרצל. המבנה קרוי על שם מושל יפו בראשית המאה ה- 19, מוחמד אגא, שנודע בכינויו "אבו נבוט" על שם האלה הכבדה עימה נהג להסתובב ולהטיל את אימתו על תושבי העיר. בתקופתו של אבו נבוט, הייתה יפו מוקפת חומה, ששעריה נסגרו מדי לילה ונפתחו מחדש עם בוקר, להגנת תושבי העיר מפני כנופיות שודדים שהסתובבו במרחב הפתוח. האגדה מספרת כי יום אחד, אבו נבוט יצא לנוח מחוץ לחומות העיר, אך התמהמה בחזרתו לעיר ומצא את השערים נעולים. כל תלונותיו ודרישותיו של המושל לא הועילו. עם בוקר ולאחר פתיחת חומות העיר, ציווה המושל הנזעם לחוקק באבני הסביל את הכתובת "ארור הלוקח חבר מאנשי יפו!". ברם, אגדה זו אינה מתיישבת עם המציאות. הכתובת מנציחה את הקמת הסביל ע"י אבו נבוט בשנת 1815. לצד הסביל המפואר נמצא גן פסלים קטן, בו בולטת פירמידה צהובה.

בית יצקר: הבניין ברחוב קיבוץ גלויות 120, (כ- 600 מ' מזרחית לצומת רח' לבון ורח' קיבוץ גלויות), המשמש כיום את תנועת "הנוער העובד והלומד", ממוקם באתר בו שכן "בית יצקר". בניין זה, שהשתייך לבני משפחת יצקר, היה נקודת התיישבות יהודית מבודדת באזור ערבי במזרח יפו. במאורעות תרפ"א (2-1 במאי 1921), עמד המקום במצב קשה. ב- 1 במאי הוטל מצור על הבניין המבודד. ב- 2 במאי, ניסו המגינים לסגת לכיוון תל אביב, אולם נתקלו בהמון ערבי מוסת שיצא מהלוויה בבית הקברות שייח' מוראד (הנמצא עד היום מעבר לכביש), והתנפל על תושבי הבית הנצורים. הסופר יוסף לואידור ירה ופגע באחד מהפורעים, אך ללא הועיל - כל מגיני המקום נרצחו: יהודה יצקר, בנו אברהם יצקר, חתנו המשורר צבי שץ, הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי גוגיג ויוסף לואידור. למחרת נמצאו גופות המגינים, אך לאחר עיכוב בפינויין בשל התנגדות הצבא הבריטי, נעלמה גופתו של יוסף לואידור (שהושחתה בידי הערבים). שאר הגופות נקברו בקבר אחים בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. יש לציין כי בדרך קיבוץ גלויות, בקרבת בית יצקר, נמצאות מספר שקמים עתיקות.