ניסוי3

מוזיאוני ראלי הם שני מוזיאונים מרשימים בקיסריה, הכניסה חינם.

אטרקציה
סוג אטרקציה: מוזיאון
אזור: השרון
כתובת: שדרות רוטשילד, קיסריה
טלפון: 04-6360588
קהל יעד: כל המשפחה
תאריך עדכון: ינואר 2013

נגישות לנכים: נגיש

מוזיאון ראלי

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול בסביבה

אתרי ביקור

ניסוי3

מוזיאון "ראלי 1" בקיסריה הוא אחד מחמשת מוזיאוני ראלי בעולם שנוסדו על ידי הארי רקנאטי ז"ל. שני הראשונים הוקמו בדרום אמריקה, המוזיאון השלישי הוקם בקיסריה ונפתח לציבור ב18 באוקטובר 1993. המוזיאון הרביעי נוסד במרבֵּייָה שליד מַלָגָה בדרום ספרד בשנת 2000.

במרץ 2007 נפתח לצד מוזיאון זה מוזיאון נוסף, "ראלי 2", המוקדש לאמנות קלאסית ולהנצחת תור הזהב של גדולי יהדות ספרד.

מומלץ לבקר באתרים נוספים ברחבי קיסריה - חוף האקוודוקט, פסיפס הציפורים, עתיקות קיסריה ועוד.

איך להגיע:

יש לרדת מכביש החוף במחלף אור עקיבא מערב, ולפנות מערבה בכביש 6511 לכיוון קיסריה.

אחרי כק"מ אחד, פנייה ימינה בכיכר לכיוון היישוב קיסריה. נעבור את שער היישוב ונמשיך ישר.

נחלוף למרגלות פסיפס הציפורים, ולאחר כק"מ מהשער נפנה ימינה לחניית המוזיאונים.

מרחק הנסיעה ממחלף אור עקיבא מערב הוא כ-2 ק"מ.

על האטרקציה:

המוזיאון בקיסריה נבנה בסגנון ארכיטקטוני ספרדי קלאסי קולוניאלי, ומשתלב יפה בנוף הפסטוראלי של קיסריה, מול הים. המוזיאון גדול – 9000 מ"ר ממוקם במרכז גן פסלים ששטחו 40 דונם. בגן הפסלים עצי תמר, עצי חרוב, עצי הדר ועצי זית רבים. חמישה אולמות במוזיאון עם חצרות פנימיות (פטיוס) בצורת מתומנים ובמרכז כל חצר מזרקה. הרצפה מורכבת מאריחי טֶרה-קוטה אדומה "סֶמִיגְרַס" ומשולבות בה מסגרות פסי עץ ואריחים לבנים עם מוטיב עלה תלתן כחול שעוצבו באורוגואי במיוחד למוזיאוני ראלי. המוזיאון תוכנן והותאם לאור ולתנאים ההולמים את האקלים בארץ. האור מגיע מתוך החלונות הגדולים של החצרות הפנימיות. במפלס העליון יש רחבת פסלים גדולה המשקיפה אל הים ומבעד לקשתות של רחבת הפסלים ניתן להבחין באופק בקשתות אמת המים הרומית. הפסלים באולמות ובגן מברונזה פרט לשלושה שהם משיש ושניים מחומר אקרילי. בקומה ב' פסלים של פַּסלים אירופאים מפורסמים כגון דַאלִי, רודן, אַרְמָן, אנדרי מַאסון ועוד. ברחבת הפסלים ספסלים רבים ואפשר לנוח שם ולספוג את האוויר הטוב מרבית ימות השנה.

האווירה הלטינו-אמריקאית, ריאליסטית, סימבולית, פנטסטית, פולקלוריסטית, ניבטת מכל הכיוונים. כפי שביטא זאת הצייר ומורה לאמנות דן לִבני: "הציורים הם עתירי צבע, צורות ודמיון, מלאים בחיוניות, תנועה וכוח. עוצמת הביטוי החזקה פורצת מן הבדים בצבעים חמים והנושאים הם בעיקר בני אדם, קבוצות פועלים, משפחה וחיים ארציים הקרובים לאדמה. האמת היא שבארץ מכירים יותר את האמנות האירופית והאמריקאית ופחות או כלל לא את זו של אמריקה הלטינית על כל עולם הנושאים, הצבעים והצורות האופייניים לה, וזו הזדמנות מצוינת לפגוש בתרבות זו מבלי לחצות את האוקיינוס". אפשר להוסיף שבמוזיאון ראלי קיים מפגש בין האמנויות הפלסטיות - אדריכלות, פיסול וציור. המיזוג ביניהן בולט כאן במיוחד משום שהאדריכל המתכנן נהנה ממידע מוקדם ומדויק על אופי המוצגים. הפסלים והתמונות באולמות המוזיאון רובם מדרום ומרכז אמריקה. כל יצירות האמנות שייכות לקרן ראלי, שמנהלת את האוסף הגדול של הארי ומרטין רקנאטי ז"ל. יש לציין כי הארי ומרטין רקאטי היו מעורבים בכל פרט בהקמת המוזיאון וליוו מקרוב את כל שלבי הבנייה.

למוזיאון ראלי מטרה נוספת: מוזיאון ראלי הוא מונומנט לזכר היהודים שגורשו מספרד ופורטוגל, לזכר הקהילה היהודית של סלוניקי שנכחדה כמעט כולה בשואה ולזכר הוריו של הארי רקנאטי, לאון ומתילדה רקנאטי. לאור זאת, הארי רקנאטי ביקש משני אמנים, האחד מאורוגואי והשני ממקסיקו, לצייר בנושא גירוש ספרד. שני האמנים הם אדוארדו סַרְלוס מאורוגואי וארנולד בֶּלְקִין ממקסיקו. יצירותיהם הגדולות שכותרותיהן "1492" תלויות באולם העיקרי והן ברוח ציורי הקיר של המוּרַלִיסְטִים המקסיקנים תוכנן עיקרי הארועים – אִינְקֱוִיזִיצְיָה, גירוש היהודים וגילוי אמריקה, כל אמן בסגנונו המיוחד. הארי רקנאטי התחיל לאסוף יצירות אמנות עוד בשנת 1952 – בעיקר יצירות אירופאיות של זרם הפוסט אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם ומודרני, פיגורטיבי. מאוחר יותר, בשנות השמונים, ביחד עם רעייתו ד"ר מרטין רקנאטי, הוא הגיע לדרום ומרכז אמריקה ושם הם גילו אמנות נהדרת ששבתה את ליבם - אמנות עכשווית של אמנים לטינו-אמריקאים חיים. הבחירה שלהם היתה מבוססת על ערך שוק או מוניטין של האמנים. הם ראו לנגד עיניהם את העושר האמנותי הרב בכל אחת מהבחירות שלהם ולפי הקריטריונים ואמות המידה שלהם כיצד צריכה להיראות אמנות ומה מטרתה. לשם כך גם קבוע מעל דלת הכניסה שלט המכריז, לפי ציטטה של ניקולא פּוּסֵין: "מטרת האמנות – הנאה". וההנאה גדולה פי כמה כשאפשר להתחלק בה עם הציבור. ברצונו של הארי רקנאטי למשוך את עין הציבור בישראל לאופייה המיוחד של האדריכלות הספרדית המסורתית שבהשראתה נבנה המוזיאון ולאפשר לציבור בישראל להכיר את היצירות של האמנים הלטינו-אמריקאיים בני זמננו ואת סגנונותיהם.

עד לפני מספר שנים באירופה ובארצות הברית התייחסו אל האמנות הזאת בזלזול ובטענה שהם מהווים שעטנז של סגנונות וחיקויים. ברם, כשרואים ריכוז כל כך גדול של אמנות שהזרם הבולט בו הוא הסוריאליזם הלטינו אמריקאי-עכשווי עם מוטיבים פולקלוריסטים נאיביים והדגש הוא על הפיגורטיבי, ניתן להיווכח כי קיימת אמנות נהדרת של אמנים חיים, עכשוויים. אדרבא, בשנים האחרונות גילו את ייחודו של זרם זה שבו הן הכשרון והדמיון המתפרץ והחיוניות והצבעוניוּת מאפיינים אותו. פרץ של רגשות, צעקות חברתיות ופוליטיות מבוטאות על גבי הבד, החומר הפיסולי, תווים, מילים, כי גם במוסיקה, בספרות ובשירה חל אותו תהליך. הסוריאליזם הלטינו-אמריקאי המוצג כאן, מושפע גם מהתרבות הפְּרֶה קולומביאנית והכיבוש הספרדי כמו מההשפעות של האימפרסיוניזם הצרפתי –וזרמים אחרים באירופה.

אולם מיוחד יועד לתערוכות מתחלפות. אחת לשנה, שנתיים, מחליפים באולם זה את התערוכה. התערוכות באולם זה כולן מהאוסף הפרטי ואין מציגים תערוכות חיצוניות. באולם נוסף מוצגת תערוכה ארכיאולוגית "חלומו של הורדוס", המתארת את קיסריה לתקופותיה - הלניסטית, הרודיאנית, רומית, ביזאנטית, איסלמית וצלבנית. תערוכה זו הופקה בשנת 1984 על ידי ה"SMITHSONIAN INSTITUTE" והוצגה בארצות הברית וקנדה בין השנים 1988-1989. בתערוכה המקורית מתוארת גם העת החדשה, אך כאן בקיסריה אפשר לחוות אותה בטיול בשכונות קיסריה המודרנית. התערוכה מתארת את החיים בתקופות השונות ואת תהליך עבודתם של הארכיאולוגים ואופן תיעוד הממצאים. מעניינת במיוחד עבודת תיעוד הנמל ההרודיאני "סבסטוס" על פי תיאור מדויק של יוסף בן מתתיהו. בין המוצגים בתערוכה זו דגם של הנמל "סבסטוס" על פי הממצאים של הארכיאולוגים הימיים, בראשם ד"ר אבנר רבן ז"ל, אוצר התערוכה. תערוכה זו יכולה לשמש כמבוא או סיכום של טיול באתר העתיקות של קיסריה.

המוזיאון השני הוא מוזיאון "ראלי 2" ובו ארבע קומות המוקדשות לאמנות קלאסית ולהנצחת תור הזהב של יהדות ספרד.

במבנה מוצגים ציורים קלאסיים מקוריים מהמאות ה- 16 עד ה-18 העוסקים בנושאים מהתנ"ך - כל התמונות עברו רסטורציה ע"י רסטורטור מומחה מסיינה שבאיטליה לפני תלייתם במוזיאון. רבים מהציורים צויירו ע"י תלמידי אומנים גדולים של התקופה אך מאחר ולא מקובל היה בהכרח לתלמיד לחתום את שמו על גבי הציור, בחלק מהתמונות לא ידוע שמו המקורי של הצייר. עם זאת פרטים אחרים נותנים מידע לגבי השפעת מי או באיזו אסכולה/חוג וסגנון צוירו . בקומה התחתונה קיר המוקדש כולו לנושא גירוש ספרד. החצר הגדולה בכניסה למוזיאון החדש בנויה בהשראת החצר המפורסמת בארמון אלהמברה הנמצא בגרנדה שבספרד. בכניסה מזרקות יפות והבולטת שבהם הינה מזרקת 12 האריות המייצגים את 12 שבטי ישראל ומפיהם זורמים מים כמו במזרקה המפורסמת בארמון אלהמברה.

על המזרקה: בנו של שמואל הנגיד (יועץ למלך ומגדולי השירה העברית בספרד), הווזיר היהודי יוסף , שהיה כמו אביו, אחד מיועצי השליט המוסלמי בגרנדה, לקח חלק בבניית אלהמברה. לפי אחת הסברות, הוא תכנן את חצר האריות המפוארת כהעתק של המזרקה שניצבה בבית מקדש המלך שלמה בירושלים. עוד ברחבה ניצבים פסלי שיש של הבולטים מיהודי ספרד כשלמה אבן גבירול המשורר היהודי הנודע ובידיו ספר ובו מופיע אחד משיריו הנקרא "הארמון והבוסתן" ויש אומרים שכתב אותו על 12 האריות. פסלי אישים נוספים ברחבה: יהודה הלוי, הרמב"ם וברוך שפינוזה. כמו כן מופיעים פסליהם של אנשים חשובים שמוצאם מהאנוסים כמו כריסטופר קולומבוס, נוסטרדמוס ומיגל דה סרוונטס - מידע כתוב אודות אישים אלה מופיע על גבי לוחות המוצגים ברחבה לטובת הציבור. הפסלים הוזמנו ופוסלו ע"י האומנית הספרדייה המפורסמת מריה אנחלס במיוחד עבור המוזיאון. כדור הזהב הגדול הנמצא ברחבה מייצג את תור הזהב בספרד. בנוסף הוקם אתר ובו פסלי שיש של האישים שתרמו להקמתה של מדינת ישראל כבנימין זאב הרצל, חיים ויצמן, ארתור ג'יימס בלפור, הארי טרומן ודוד בן-גוריון. מול הכניסה למוזיאון ניצבת אנדרטת שיש גדולה (אוביליסק) לזכר קהילות היהודים באיטליה ולזכר האיטלקים שהצילו יהודים במלחמת העולם השנייה.

מידע כללי:

שני המוזיאונים פרטיים ובכל ההוצאות נושאת קרן ראלי. כמו כן לא מתקבלות כל תרומות או ירושות. במוזיאונים מוצגות רק יצירות מאוספי קרן ראלי, פרט לתערוכה הארכיאולוגית "חלומו של הורדוס".

חנייה, דפדפות מידע (בשש שפות) ושירותים.
אין במוזיאונים קפטריה או חנות מזכרות, ממכר גלויות, רפרודוקציות או קטלוג.
אין סיורים מודרכים או עזרים אודיו-ויזואליים אך אין מניעה להביא מדריך חיצוני מטעם המבקרים עצמם.