הבדלים בין גרסאות בדף "מסלול האקליפטוס בחדרה"

גרסה אחרונה מ־13:52, 27 במאי 2019

דף הבית / טיולים במרכז / טיולים בשרון / מסלול האקליפטוס בחדרה

מסלול טיול: מסלול האקליפטוס בחדרה

סיור עירוני בעקבות ראשונים בלב העיר חדרה.

מסלול טיול
אזור:השרון
מפת סימון שבילים: 4 - הכרמל
מיקום: מרכז חדרה
גישה:רגלית, אופניים, לכל רכב
שבילי טיול:סימון מקומי
עונות ביקור:כל השנה
שמורת טבע:לא
רמת קושי:לכל המשפחה
סוג מסלול:מעגלי
כניסה: חינם
אורך המסלול:2.7 ק"מ.

תאריך ביצוע מסלול:24/7/2018
תאריך ביקור אחרון בשטח:24/7/2018

בית נחומובסקי - מילנר, (עמית מנדלסון, 24/7/2018)

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול בסביבה

אתרי ביקור

תגיות: עתיקות והיסטוריה מעגלי טיול עירוני תחבורה ציבורית מתקשים בהליכה

רקע: מסלול האקליפטוס בחדרה

גן המייסדים בחדרה, 2018

חדרה קמה כמושבה חקלאית בשנת 1891. מקור השם הינו צורה עברית לשם הערבי אלח'וציירה - "הירוקה", שמקורו בריבוי הביצות באזור זה. המתיישבים סבלו מאד ממחלת הקדחת, וניסו דרכים שונות להתמודדות עם הבעיה, ובכללן התיישבות זמנית בקרבת חוף הים, נטיעת יער אקליפטוסים גדול וניקוז הביצות, אולם רק בתקופת המנדט הבריטי מוגרה הקדחת באזור זה.

במהלך השנים הפכה המושבה לעיר צפופה (הוכרזה כעיר בשנת 1952), ועם זאת נותרו עדיין במרכז העיר מקבץ אתרים היסטוריים המנציחים פרקים שונים בתולדות חדרה. "מסלול האקליפטוס" שנחנך בשנת 2015, משלב בו 16 תחנות, ברובן הוצבו שלטי הסבר. המסלול המתואר כאן הינו זהה כמעט לחלוטין למסלול זה, אולם בגירסה מעגלית מלאה ותוך התייחסות למספר נקודות נוספות הנמצאות על ציר ההליכה.

איך להגיע:

המסלול מתחיל ומסתיים בגן הבנים בעיר חדרה. החנייה באזור זה הינה בכחול לבן.

וייז: יד לבנים חדרה.

תיאור מסלול הטיול:

פרטי מסלול
אורך המסלול:2.7 ק"מ. משך המסלול:2-1 שעות. טיפוס מצטבר:המסלול מישורי.
לחצו על המפה להגדלה

בית הספר אחד העם, 2018

שילוט הסבר, 2018

מגדל המים, 2018

בית הכנסת הגדול, 2018

מוזיאון החאן, 2011

מסלול הטיול מתחיל בקצהו הצפוני של גן המייסדים (רחוב הנשיא ויצמן מס' 44). עוד בשנת 1891 יועד אזור זה לגן ציבורי עירוני. בשנת 1910, נמסר השטח לאהרן אהרונסון בן זכרון יעקב הסמוכה, במטרה שיקים בשטח זה חווה חקלאית. החווה הייתה שלוחה של תחנת הנסיונות בעתלית, ונוהלה בידי אבשלום פיינברג בן חדרה. לימים חברו אהרונסון ופיינברג להקמת מחתרת ניל"י. שדרת הוושינגטוניות ושני עצי שיטה הנמצאים בגן עד היום הינם זכר לחווה החקלאית. בשנת 1956 נחנך בניין "יד לבנים" בחלקו הצפוני של הגן, (לצידו גם בניין הספרייה העירונית), וב- 1966, הוקדש השטח כגן זיכרון - גן המייסדים. הגן תוכנן מחדש בידי אדריכל הנוף צבי דקל והפסל דני קרוון, כמכלול הנצחה המשלב בין עבר להווה.

בקצהו הצפוני של הגן נמצאת אנדרטה לקורבנות פיגועי הטרור בחדרה. באנדרטה, המעוצבת בדמות ספר פתוח, הונצחו 18 חללים שנפלו בפיגועים בעיר בשנים 2002-1991. מכאן ניכנס לתוך הגן, נחלוף על פני שורת עמודים גבוהים עליהם מונצחים שמות חללי העיר, וניכנס לשדרת וושינגטוניות מרשימה. בהמשך השדרה, בריכת נוי (המהווה כנראה מחווה סמלית לביצות חדרה) ולצידה אנדרטת המייסדים. בחלקו הדרומי של הגן נטוע פרדס, וכן נמצא כאן דגם של באר עם מנוע שאיבה - זכר לבארות המים הרבות ששימשו להשקיית פרדסי המושבה. בצידו הדרומי של הגן יש שער יפה, אולם אנו נפנה מזרחה ונצא לשדרות רוטשילד.

נקודת הציון השנייה במסלול הינה בית עזרה, בקצה הדרומי-מזרחי של גן המייסדים. נכון למועד ביצוע המסלול (קיץ 2018), תחנה זו אינה משולטת. בכיכר במפגש שדרות רוטשילד ורחוב הרברט סמואל, נפנה שמאלה לעבר בניין בנק הפועלים. הנקודה השלישית במסלול הינה בית ועד המושבה. תחת המבנה (שהוקם בשנת 1928) ניצב כיום סניף בנק הפועלים. הבניין שימש במשך כ-30 שנה כמרכז השלטון המקומי בעיר וכמרכז תרבות. ועד המושבה מכר את המגרש בשנת 1960 לצורך הקמת בית עירייה חדש, והמבנה ההיסטורי נהרס.

נחזור לכיכר ונעבור במעבר החצייה לעבר השוק העירוני (התחנה הרביעית). השוק קיים עד היום, אך המקום אינו משולט (נכון לקיץ 2018). נשוב לכיכר ונחצה את שדרות רוטשילד מערבה. עתה נפנה שמאלה (דרומה) בשדרות רוטשילד, ונחלוף על פני אנדרטה לחללי הפיגוע בשוק בחדרה. ב-26 באוקטובר 2005, התפוצץ בשוק מחבל מתאבד, שישה נהרגו ו-20 נפצעו. יש לציין כי חללי הפיגוע לא הונצחו באנדרטה שבתחילת המסלול, המנציחה הרוגים עד לשנת 2002.

משדרות רוטשילד נפנה לרחוב גורדון, ולאחר כ-70 מ' נראה משמאלנו את בית הכנסת הישן, המהווה את התחנה החמישית במסלול.

בראשית ימי המושבה, שימש אחד מחדרי הח'אן כבית כנסת. עם הגידול באוכלוסייה, נוצר צורך בהקמת מבנה ייעודי. בית הכנסת הוקם בשנת 1904, באדמה שתרם יעקב לויטס (שעזב את המושבה), במקום ששימש תחילה כאורווה ומחסן תבואות. לצד בית הכנסת הוקם מלון "הכנסת אורחים" כמלון חינם לנזקקים.

מכאן נפנה ימינה לרחוב הרב אורנשטיין. הרב יוסף אורנשטיין הגיע למושבה חדרה בשנת 1919 מהעיר חברון, כדי שישמש רב, מוהל ושוחט עבור המושבה הצעירה. המשפחה בת שש הנפשות התגוררה במשך כארבע שנים בחדר בודד בבית סמולניק (תחנתנו הבאה), ובחדר השני של הבית התגורר אברהם סמולניק עצמו, שנאלץ כל פעם שהיה צריך להיכנס או לצאת מהבית, לעבור דרך חדר משפחת הרב. ב- 1923 בנתה משפחת אורנשטיין את ביתה ברחוב הלל יפה.

עם הגיענו לרחוב הרברט סמואל נפנה שמאלה וכעבור כ-100 מ', נגיע אל ה"פיאצה" - הכיכר העירונית של חדרה. הכיכר נמצאת במפגש רחוב הרברט סמואל עם רחוב הרצל, והוקמה בשנת 1977 עם סגירת קטע מרחוב הרברט סמואל. במהלך העשור האחרון נפתחה הכיכר לתנועת רכבים חד-סטרית.

כאן נפנה שמאלה אל רחוב הרצל, וקרוב מאד לכיכר נגיע אל בית סמולניק - התחנה השישית במסלול. זהו הבניין האחרון שנותר בשלמותו מבין בתי המתיישבים הראשונים בחדרה (1896). בשש השנים הראשונות, התגוררו המתיישבים בחאן, ולאחר מכן בנו את בתיהם במסווה של רפתות, בשל מגבלות החוק העותמאני. המבנה הינו מבנה כורכר עם גג רעפים, ובו שני חדרים. לצד הבית שכנה רפת, שהופעלה בידי בני המשפחה. לאחר מותם של הורי המשפחה ממחלת הקדחת, המשיך הבן זליג להתגורר במקום ולהפעיל את הרפת, שפעלה במרכז חדרה עד למותו בשנות ה- 1960 - הרפת האחרונה שנותרה בלב העיר. הבניין שוחזר עם הקמת בית דירות גדול בקרבתו בשנות ה-80', ומשמש כיום כמשרדי סוכנות הנסיעות "איסתא".

הליכה קצרצרה נוספת תוביל אותנו אל בית נחומובסקי - מילנר - התחנה השביעית. המבנה טרם שופץ ומוקף בגדר פח, אך ניתן לצפות עליו מעבר לגדר. חיה רחל נחומובסקי - מילנר, שנולדה בשנת 1872 נישאה למנחם-מנדל נחומובסקי בשנת 1890, וזמן קצר לאחר מכן עלתה לארץ עם בעלה ואימה, כדי לגור בנחלה בת 125 דונם אותה רכשו בחדרה.

בתחילה, התגוררו בני המשפחה בחאן, ושם נולד הבן הראשון של המשפחה. במהלך השנים, איבדה חיה נחומובסקי את בעלה ואת שלוש בנותיה למחלת הקדחת. מספרים כי כאשר נפטרה ביתה התינוקת נחמה, זמן קצר לאחר מות בעלה, החזיקה חיה את גופת התינוקת אל מחוץ לחלון הבית כסגולה למניעת אסון, ואמרה "דיינו אלוהים, לו יהיה זה הקורבן האחרון". חרף כל האסונות, סירבה חיה לעזוב את חדרה, ובשנת 1910 נישאה בשנית לאלמן נח מילנר. מילנר היה אב לחמישה יתומים, וחיה טיפלה בהם בנאמנות, ויחד גידלו גם את ביתם המשותפת שרה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, יצאה חיה באישון לילה להזהיר את צעירי מחתרת ניל"י מפשיטה של הטורקים. יחד עם נשים נוספות, הקימה חיה את אגודת "עזרת נשים" בחדרה, לסיוע קהילתי. חיה נפטרה בשנת 1948.

התחנה השמינית, בהמשך רחוב הרצל, הינה בית קלז. משפחת קלז נמנית עם משפחות המייסדים בחדרה, אולם המבנה שלפנינו הינו ביתם השני של בני המשפחה, שהוקם בשנת 1934 בסגנון "הבינלאומי" (באוהאוס בפי הציבור). הבית תוכנן ע"י האדריכל בן חדרה, עזרא רוטמן, והינו מבנה דו-קומתי עם גרם מדרגות במרכז. הקומה התחתונה יועדה למסחר והעליונה למגורים. המבנה שופץ בשנים האחרונות ומשמש כיום כבית משרדים.

נחצה את רחוב אחד העם, ובתחילת השדרה בהמשך רחוב הרצל, נגיע לתחנה התשיעית - הקיוסק.

הקיוסק המקורי נרכש בידי ועד המושבה בשנת 1926, ופעל עד 1956 כאשר במהלך השנים "עבר דירה" במקומות שונים בעיר. המבנה הנוכחי משוחזר, ואינו נמצא באחד המקומות בהם פעל בעבר. כיום פועל כאן בית קפה.

מהקיוסק נפנה ימינה (מזרחה) במעלה רחוב אחד העם (בצידו הצפוני) כאשר ברקע נראה מגדל המים.

התחנה העשירית הינה בית הספר אחד העם. תחילה פעל בית הספר במתחם החאן. בשנת 1900 נסגר בית הספר לאחר שמרבית הילדים חלו בקדחת, ועם הקמתו מחדש ב-1904, עבר לצריף ברחוב אחד העם. בשנת 1922 הוקם משכן הקבע לבית הספר, במעמד הנציב העליון הרברט סמואל. בחצר בית הספר הוקמה גינת ירק שהיוותה מקור הכנסה למוסד. בשלט ההסבר שולבו זכרונות על חוויית הלימוד במקום. בתחום בית הספר נמצא מרכז מבקרים הפתוח בימי חול בשעות 16:00-08:00 וביום שישי בשעות 12:00-09:00 (יש לתאם את הביקור דרך החברה לפיתוח תיירות בחדרה).

נמשיך מזרחה, אל התחנה האחד-עשר - בית רם, בצומת הרחובות הגיבורים ואחד העם. גם משפחת רם נמנית עם המתיישבים הראשונים בחדרה, ואבי המשפחה, נחמן רם, נפטר מקדחת בגיל 40, בשנת 1911. בצוואתו הורה לילדיו להישאר בחדרה ולא לעזוב אותה, ואף כתב כי אם לא ישתקעו בחדרה ולא יבנו בתים בה, אל לילדיו להקים מצבה על קברו. ברוך רם, אחד מבניו של נחמן, הפסיק את לימודיו בגימנסיה הרצליה כדי לשוב לחדרה ולעזור להוריו. ברוך ואשתו צילה בנו את הבית הזה בשנים 1924-23. ברוך היה פרדסן מצליח ודובר המושבה. הוא נפטר בשנת 1963, ובשנת 1985 תרמה אלמנתו צילה את הבית לעיריית חדרה. כיום פועל בבית מרכז נוער, ובימי חמישי בערב פועל במקום בית קפה הפתוח לקהל.

מולנו נמצא מגדל המים (תחנה 14), אך אנו נפנה תחילה ימינה ברחוב הגיבורים, ולאחר שנחצה את רחוב ז'בוטינסקי נראה מצד ימין את 'בית קוטלר, התחנה ה-12 במסלול. הבניין הוקם בשנת 1896, ויחד עם בית פיינברג הסמוך ניצב בקצה המושבה, ועל כן היה חשוף להתקפות מצד ערביי הסביבה. במאורעות תרפ"א (6 במאי 1921), הסתערו פורעים ערבים על המושבה, שרפו ובזזו בתים ואף הגיעו ללב המושבה. הפורעים הונסו ע"י מטוס בריטי בסיוע מגיני המושבה, ולמרבה המזל לא היו נפגעים בנפש. כיום משמש הבית את קהילת החברה להגנת הטבע בעיר.

נחצה את רחוב הגיבורים מזרחה ונגיע אל בית פיינברג (תחנה 13). הבית הוקם בשנים 1886-1885 בידי ישראל פיינברג, ואשתו פאני אף הם מראשוני המתיישבים. פיינברג היה אחד מארבעת השומרים הראשונים שנשלחו למושבה בידי יהושע חנקין. בבניין זה נולד וגדל אבשלום פיינברג, מעמודי התווך של מחתרת ניל"י, שנרצח בחולות רפיח במלחמת העולם הראשונה. הבניין נבזז ונשרף בחלקו במאורעות 1921 (הקומה השנייה לא שוחזרה מאז). בשנות ה-40' שימש מרתף הבית כמקום מפגש לאימוני ה"הגנה". המבנה שוקם בשנת 2008 ומשמש כיום כמוזיאון. כחלק מהשיקום, נשתל בחזית הבית אחד החוטרים מעץ התמר שצמח על עצמותיו של אבשלום פיינברג והתגלה לאחר מלחמת ששת הימים.

מבית פיינברג נצעד במעלה רחוב הגיבורים, ונגיע אל מגדל המים (תחנה 14). זהו המקום הגבוה ביותר במושבה, ולכן נבנתה כאן בשנת 1922 בריכת מים, אליה נשאבו מי בארות חדרה, ומכאן הוזרמו המים בלחץ לבתי התושבים. מגדל המים נבנה בשלב מאוחר יותר, כדי להגביר את הלחץ בצנרת. לפני מלחמת העצמאות פעלה במגדל המים תחנת קשר ואיתות. בחזית בריכת המים יש תבליט מאבן שהוקם ב-1973.

מכאן נצעד במורד רחוב הגיבורים לעבר תחנות 16-15, מוזיאון החאן ובית הכנסת הגדול. כאן למעשה קמה המושבה חדרה. הכניסה למוזיאון כרוכה בתשלום. אחרי ביקור במתחם, נמשיך ברחוב הגיבורים אל רחוב הנשיא ויצמן ונפנה שמאלה - חזרה לנקודת ההתחלה.

פריחה ומוקדי עניין עונתיים:

אין במסלול זה מוקדי עניין עונתיים.

שירותים למטיילים:

חנויות ובתי אוכל בעיקר באזור השוק.

אתרי ביקור מוסדרים - מוזיאון החאן ומוזיאון בית פיינברג.

הערות ואזהרות:

אתרי הביקור לאורך המסלול סגורים בשבתות ובחגים.

הצעות טיול בסביבת מסלול האקליפטוס בחדרה:

כרכור וסביבתה

יישובי אלונה - בקעת הנדיב

פארק נחל חדרה

קישורים נוספים וספרות מומלצת:

מסלול האקליפטוס - באתר תיירות חדרה.

ספרון טיולי המשפחות של INature במתנה! הורד ושמור

המפה נטענת...

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{לבדיקה}}
 <meta name="keywords" content="פרדס חנה, סיור בפרדס חנה"></meta>
 <meta name="description" content="סיור עירוני בעקבות ראשונים בלב העיר חדרה."></meta>
 {{פירורי לחם|[[טיולים במרכז]]|[[טיולים בשרון]]}}
 {{מסלולי טיול
-|נצ=32.47277, 34.9718
+|נצ=32.437890, 34.920935
 |Display map=yes
 |Tags=עתיקות והיסטוריה, מעגלי, טיול עירוני, תחבורה ציבורית, מתקשים בהליכה
 |סקירה=סיור עירוני בעקבות ראשונים בלב העיר חדרה.
-|תמונה=pardes_hanna1.jpg
+|תמונה=מסלול האקליפטוס1.jpg
 |שם_הצלם=עמית מנדלסון
-|מקום_הצילום=רחוב הדקלים - פרדס חנה
+|מקום_הצילום=בית נחומובסקי - מילנר
 |תאריך_הצילום=24/7/2018
 |אזור=השרון
@@ שורה 31: / שורה 30: @@
 |5=[[רמת הנדיב]]
 |6=[[פארק נחל חדרה]]
-|7=[[אקופארק - חדרה]]
+|7=[[אקו פארק חדרה]]
 |8=[[גן לאומי פארק השרון]]
 |9=[[שמורת בריכת יער]]
 |10=[[שמורת אלון]]
 |רקע כללי=
-[[תמונה:alon_reserve1.jpg|left|thumb|200px|שמורת אלון, נובמבר 2012]]
+[[תמונה:מסלול האקליפטוס2.jpg|left|thumb|200px|גן המייסדים בחדרה, 2018]]
-חדרה קמה כמושבה חקלאית בשנת 1890. מקור השם הינו צורה עברית לשם הערבי אלח'וציירה - "הירוקה", שמקורו בריבוי הביצות באזור זה. המתיישבים סבלו מאד ממחלת הקדחת, וניסו דרכים שונות להתמודדות עם הבעיה, ובכללן התיישבות זמנית בקרבת חוף הים, נטיעת יער אקליפטוסים גדול וניקוז הביצות, אולם רק בתקופת המנדט הבריטי מוגרה הקדחת באזור זה.
+חדרה קמה כמושבה חקלאית בשנת 1891. מקור השם הינו צורה עברית לשם הערבי אלח'וציירה - "הירוקה", שמקורו בריבוי הביצות באזור זה. המתיישבים סבלו מאד ממחלת הקדחת, וניסו דרכים שונות להתמודדות עם הבעיה, ובכללן התיישבות זמנית בקרבת חוף הים, נטיעת יער אקליפטוסים גדול וניקוז הביצות, אולם רק בתקופת המנדט הבריטי מוגרה הקדחת באזור זה.
-במהלך השנים הפכה המושבה לעיר צפופה, ועם זאת נותרו עדיין במרכז העיר מקבץ אתרים היסטוריים המנציחים פרקים שונים בתולדות חדרה. "מסלול האקליפטוס" שנחנך בשנת 2015, משלב בו 16 תחנות. המסלול המתואר כאן הינו זהה כמעט לחלוטין למסלול זה, אולם בגירסה מעגלית מלאה ותוך התייחסות למספר נקודות נוספות הנמצאות על ציר ההליכה.
+במהלך השנים הפכה המושבה לעיר צפופה (הוכרזה כעיר בשנת 1952), ועם זאת נותרו עדיין במרכז העיר מקבץ אתרים היסטוריים המנציחים פרקים שונים בתולדות חדרה. "מסלול האקליפטוס" שנחנך בשנת 2015, משלב בו 16 תחנות, ברובן הוצבו שלטי הסבר. המסלול המתואר כאן הינו זהה כמעט לחלוטין למסלול זה, אולם בגירסה מעגלית מלאה ותוך התייחסות למספר נקודות נוספות הנמצאות על ציר ההליכה.
 |איך_להגיע=
@@ שורה 49: / שורה 48: @@
 |משך המסלול=2-1 שעות.
 |טיפוס מצטבר=המסלול מישורי.
-|מפה=pardes_hanna.gif
+|מפה=מסלול האקליפטוס.gif
 |תיאור המסלול=
-[[תמונה:pardes_hanna2.jpg|left|thumb|200px|גן עוז, מאי 2013]]
+[[תמונה:מסלול האקליפטוס3.jpg|left|thumb|200px|בית הספר אחד העם, 2018]]
+[[תמונה:מסלול האקליפטוס4.jpg|left|thumb|200px|שילוט הסבר, 2018]]
+[[תמונה:מסלול האקליפטוס5.jpg|left|thumb|200px|מגדל המים, 2018]]
+[[תמונה:מסלול האקליפטוס6.jpg|left|thumb|200px|בית הכנסת הגדול, 2018]]
+[[תמונה:khan_hadera.jpg|left|thumb|200px|מוזיאון החאן, 2011]]
 מסלול הטיול מתחיל בקצהו הצפוני של גן המייסדים (רחוב הנשיא ויצמן מס' 44). עוד בשנת 1891 יועד אזור זה לגן ציבורי עירוני. בשנת 1910, נמסר השטח לאהרן אהרונסון בן [[סיור בזכרון יעקב|זכרון יעקב]] הסמוכה, במטרה שיקים בשטח זה חווה חקלאית. החווה הייתה שלוחה של תחנת הנסיונות בעתלית, ונוהלה בידי אבשלום פיינברג בן חדרה. לימים חברו אהרונסון ופיינברג להקמת מחתרת ניל"י. שדרת הוושינגטוניות ושני עצי שיטה הנמצאים בגן עד היום הינם זכר לחווה החקלאית. בשנת 1956 נחנך בניין "יד לבנים" בחלקו הצפוני של הגן, (לצידו גם בניין הספרייה העירונית), וב- 1966, הוקדש השטח כגן זיכרון - גן המייסדים. הגן תוכנן מחדש בידי אדריכל הנוף צבי דקל והפסל דני קרוון, כמכלול הנצחה המשלב בין עבר להווה.
+בקצהו הצפוני של הגן נמצאת '''אנדרטה לקורבנות פיגועי הטרור בחדרה'''. באנדרטה, המעוצבת בדמות ספר פתוח, הונצחו 18 חללים שנפלו בפיגועים בעיר בשנים 2002-1991. מכאן ניכנס לתוך הגן, נחלוף על פני שורת עמודים גבוהים עליהם מונצחים שמות חללי העיר, וניכנס לשדרת וושינגטוניות מרשימה. בהמשך השדרה, בריכת נוי (המהווה כנראה מחווה סמלית לביצות חדרה) ולצידה אנדרטת המייסדים. בחלקו הדרומי של הגן נטוע פרדס, וכן נמצא כאן דגם של באר עם מנוע שאיבה - זכר לבארות המים הרבות ששימשו להשקיית פרדסי המושבה. בצידו הדרומי של הגן יש שער יפה, אולם אנו נפנה מזרחה ונצא לשדרות רוטשילד.
-שניים מההרוגים הם בני היישוב מגד (שהתמזג עם פרדס חנה), אחד מהם (מיכאל פרנקל ז"ל) נפל עם ארבעת חבריו (ממקומות שונים בארץ) ששירתו בחטיבת "אלכסנדרוני" בליל 3-2 בנובמבר 1948, בעת פשיטה על קווי האויב בביר בורין (כיום צומת בארותיים) הסמוכה לטולכרם - אזור הנשקף מגבעה זו.
+נקודת הציון השנייה במסלול הינה '''בית עזרה''', בקצה הדרומי-מזרחי של גן המייסדים. נכון למועד ביצוע המסלול (קיץ 2018), תחנה זו אינה משולטת. בכיכר במפגש שדרות רוטשילד ורחוב הרברט סמואל, נפנה שמאלה לעבר בניין בנק הפועלים. הנקודה השלישית במסלול הינה '''בית ועד המושבה'''. תחת המבנה (שהוקם בשנת 1928) ניצב כיום סניף בנק הפועלים. הבניין שימש במשך כ-30 שנה כמרכז השלטון המקומי בעיר וכמרכז תרבות. ועד המושבה מכר את המגרש בשנת 1960 לצורך הקמת בית עירייה חדש, והמבנה ההיסטורי נהרס.
-השני, יעקב איפרמן ז"ל, נפל יחד עם שני חבריו מפרדס חנה, שנהרגו שלושתם מפגיעת פגז אחד, במהלך [[בעקבות קרב כוריכור|קרב כוריכור]] בקיץ 1948 (באזור הסמוך למודיעין).
+נחזור לכיכר ונעבור במעבר החצייה לעבר השוק העירוני (התחנה הרביעית). השוק קיים עד היום, אך המקום אינו משולט (נכון לקיץ 2018).
+נשוב לכיכר ונחצה את שדרות רוטשילד מערבה. עתה נפנה שמאלה (דרומה) בשדרות רוטשילד, ונחלוף על פני '''אנדרטה לחללי הפיגוע בשוק בחדרה'''. ב-26 באוקטובר 2005, התפוצץ בשוק מחבל מתאבד, שישה נהרגו ו-20 נפצעו. יש לציין כי חללי הפיגוע לא הונצחו באנדרטה שבתחילת המסלול, המנציחה הרוגים עד לשנת 2002.
-מגן עוז נשוב באותה דרך לכיכר, והפעם נפנה בפנייה השלישית להמשך דרך פיק"א.
+משדרות רוטשילד נפנה לרחוב גורדון, ולאחר כ-70 מ' נראה משמאלנו את '''בית הכנסת הישן''', המהווה את התחנה החמישית במסלול.
-נסיעה של כמה מאות מטרים תוביל אותנו לכיכר במפגש רחוב הדקלים. לנקודה זו נשוב בהמשך, אך תחילה נמשיך ישר, נעבור את הכיכר במפגש דרך הנדיב וניכנס למתחם '''בית הספר החקלאי''' שהוקם בשנת 1934 ומשמש כבית הספר התיכון של פרדס חנה - כרכור. בית הספר עבר תהליכי הפרטה בשנים האחרונות, ושטחו צומצם, אך עדיין ניתן להתרשם משער הכניסה היפה.
+בראשית ימי המושבה, שימש אחד מחדרי [[אתר לאומי החאן בחדרה|הח'אן]] כבית כנסת. עם הגידול באוכלוסייה, נוצר צורך בהקמת מבנה ייעודי. בית הכנסת הוקם בשנת 1904, באדמה שתרם יעקב לויטס (שעזב את המושבה), במקום ששימש תחילה כאורווה ומחסן תבואות. לצד בית הכנסת הוקם מלון "הכנסת אורחים" כמלון חינם לנזקקים.
-הדרך היא דרך ללא מוצא, המסתיימת בחנייה לצד שטח בית הספר המצומצם. מחוץ לשעות פעילות ביה"ס, ניתן להסתובב במתחם ולראות את המבנים ההיסטוריים ואת שרידי "הגן הבוטני" של בית הספר (נמצא ממערב לבית הספר עצמו, בתחום המגודר שלו).
+מכאן נפנה ימינה לרחוב '''הרב אורנשטיין'''. הרב יוסף אורנשטיין הגיע למושבה חדרה בשנת 1919 מהעיר חברון, כדי שישמש רב, מוהל ושוחט עבור המושבה הצעירה. המשפחה בת שש הנפשות התגוררה במשך כארבע שנים בחדר בודד בבית סמולניק (תחנתנו הבאה), ובחדר השני של הבית התגורר אברהם סמולניק עצמו, שנאלץ כל פעם שהיה צריך להיכנס או לצאת מהבית, לעבור דרך חדר משפחת הרב. ב- 1923 בנתה משפחת אורנשטיין את ביתה ברחוב הלל יפה.
-נשוב באותה דרך לכיכר רחוב הדקלים, ועתה נפנה ימינה לעבר מרכז היישוב.
+עם הגיענו לרחוב הרברט סמואל נפנה שמאלה וכעבור כ-100 מ', נגיע אל '''ה"פיאצה"''' - הכיכר העירונית של חדרה. הכיכר נמצאת במפגש רחוב הרברט סמואל עם רחוב הרצל, והוקמה בשנת 1977 עם סגירת קטע מרחוב הרברט סמואל.  במהלך העשור האחרון נפתחה הכיכר לתנועת רכבים חד-סטרית.
-הרחוב נקרא על שם '''שדרת הדקלים''' הארוכה והמרשימה שלאורכו. אחרי שנעבור את הכיכר במפגש רחובות הדקלים והבנים, כדאי לחנות לצד בית הראשונים (ארכיון היישוב) ולצאת למסלול הליכה רגלי של כשני ק"מ (ניתן להגיע לאתרים גם ברכב).
+כאן נפנה שמאלה אל רחוב הרצל, וקרוב מאד לכיכר נגיע אל '''בית סמולניק''' - התחנה השישית במסלול. זהו הבניין האחרון שנותר בשלמותו מבין בתי המתיישבים הראשונים בחדרה (1896). בשש השנים הראשונות, התגוררו המתיישבים בחאן, ולאחר מכן בנו את בתיהם במסווה של רפתות, בשל מגבלות החוק העותמאני. המבנה הינו מבנה כורכר עם גג רעפים, ובו שני חדרים. לצד הבית שכנה רפת, שהופעלה בידי בני המשפחה. לאחר מותם של הורי המשפחה ממחלת הקדחת, המשיך הבן זליג להתגורר במקום ולהפעיל את הרפת, שפעלה במרכז חדרה עד למותו בשנות ה- 1960 - הרפת האחרונה שנותרה בלב העיר. הבניין שוחזר עם הקמת בית דירות גדול בקרבתו בשנות ה-80', ומשמש כיום כמשרדי סוכנות הנסיעות "איסתא".
-בימות השבוע ניתן לבקר ב'''בית הראשונים''' בו פועל ארכיון היישוב. במקום מוצגים פרטים היסטוריים של התושבים הראשונים, ולאחר תיאום מראש ניתן לעיין בספרים ובתיקים ההיסטוריים שבארכיון. המבנה עצמו הוא אחד המבנים ההיסטוריים מראשית המושבה פרדס חנה.
+הליכה קצרצרה נוספת תוביל אותנו אל '''בית נחומובסקי - מילנר''' - התחנה השביעית. המבנה טרם שופץ ומוקף בגדר פח, אך ניתן לצפות עליו מעבר לגדר. חיה רחל נחומובסקי - מילנר, שנולדה בשנת 1872 נישאה למנחם-מנדל נחומובסקי בשנת 1890, וזמן קצר לאחר מכן עלתה לארץ עם בעלה ואימה, כדי לגור בנחלה בת 125 דונם אותה רכשו בחדרה.
-ממזרח לבית הראשונים נמצא מכלול מבני ציבור הכולל את בית "יד לבנים", בית כנסת, בית ספר וכן משרדי המועצה המקומית פרדס חנה - כרכור. בחורשת האורנים שבין המבנים יש פריחה עונתית, ובין היתר פורחים כאן בן-חצב סתווני (בסתיו) ותורמוס ארץ-ישראלי (בתחילת האביב).
+בתחילה, התגוררו בני המשפחה בחאן, ושם נולד הבן הראשון של המשפחה. במהלך השנים, איבדה חיה נחומובסקי את בעלה ואת שלוש בנותיה למחלת הקדחת. מספרים כי כאשר נפטרה ביתה התינוקת נחמה, זמן קצר לאחר מות בעלה, החזיקה חיה את גופת התינוקת אל מחוץ לחלון הבית כסגולה למניעת אסון, ואמרה "דיינו אלוהים, לו יהיה זה הקורבן האחרון". חרף כל האסונות, סירבה חיה לעזוב את חדרה, ובשנת 1910 נישאה בשנית לאלמן נח מילנר. מילנר היה אב לחמישה יתומים, וחיה טיפלה בהם בנאמנות, ויחד גידלו גם את ביתם המשותפת שרה.
-נחזור מערבה ונמשיך בדרך הבנים עד לצמד כיכרות בצורת הספרה שמונה, לצד ערוץ '''"הוואדי"''' - נחל אכזב החוצה את פרדס חנה. כאן נפנה ימינה ונלך לצד הנחל, המשמש כפארק עירוני. בצומת הרחובות רבי עקיבא והמעלה נמצא מתחם נטוש ששימש בעבר כאמפיתיאטרון, ומאחוריו - ממערב לרחוב רבי עקיבא - נמצא אתר טבע ייחודי המכונה '''"שמורת החורש"'''.
+במהלך מלחמת העולם הראשונה, יצאה חיה באישון לילה להזהיר את צעירי מחתרת ניל"י מפשיטה של הטורקים. יחד עם נשים נוספות, הקימה חיה את אגודת "עזרת נשים" בחדרה, לסיוע קהילתי. חיה נפטרה בשנת 1948.
-יער אלוני התבור בשרון זכה למוניטין רב, אך כפי שראינו גם באתר גן עוז, באזור פרדס חנה - כרכור, נלוו לעצי אלון התבור עצי ושיחי בר נוספים המזכירים את יערות האלונים באזורים אחרים בארץ. כאן, לצד אלוני התבור ואקליפטוסים נטועים, גדלים עצי אלה ארץ-ישראלית, שיחי לוטם שעיר ולוטם מרווני, ואף עץ בודד של אלון מצוי בעל גזעים רבים.
+התחנה השמינית, בהמשך רחוב הרצל, הינה '''בית קלז'''. משפחת קלז נמנית עם משפחות המייסדים בחדרה, אולם המבנה שלפנינו הינו ביתם השני של בני המשפחה, שהוקם בשנת 1934 בסגנון "הבינלאומי" (באוהאוס בפי הציבור). הבית תוכנן ע"י האדריכל בן חדרה, עזרא רוטמן, והינו מבנה דו-קומתי עם גרם מדרגות במרכז. הקומה התחתונה יועדה למסחר והעליונה למגורים. המבנה שופץ בשנים האחרונות ומשמש כיום כבית משרדים.
-לצד העצים והשיחים תועדו כאן בעבר צמחי חמרה נדירים, אך חלקם נעלמו עם השנים כתוצאה מהשתלטות חמציץ נטוי - מין פולש מדרום-אפריקה המתפשט בקרקעות החמרה. ב"שמורת החורש" אין כיום שביל הליכה מוסדר, אך ניתן להיכנס לשטח הן מרחוב רבי עקיבא והן מרחוב המעלה.
+נחצה את רחוב אחד העם, ובתחילת השדרה בהמשך רחוב הרצל, נגיע לתחנה התשיעית - '''הקיוסק'''.
-מכאן מומלץ לצעוד במורד "הוואדי", בין חורשות אורנים נטועות ואלוני התבור טבעיים. חדי העין אולי יזהו בדרך שני עצי עוזרר קוצני החוסים בצל האלונים (בגדה המערבית של הערוץ).
+הקיוסק המקורי נרכש בידי ועד המושבה בשנת 1926, ופעל עד 1956 כאשר במהלך השנים "עבר דירה" במקומות שונים בעיר. המבנה הנוכחי משוחזר, ואינו נמצא באחד המקומות בהם פעל בעבר. כיום פועל כאן בית קפה.
-בהגיענו לרחוב דרך הים, נפנה ימינה ונמשיך עד צומת רחוב הדקלים. עתה נפנה שמאלה ברחוב הדקלים, ועד מהרה נגיע לגן ציבורי בעיקול הרחוב - '''גן איתין'''. בגן זה יש אנדרטה לזכר "הווטרנים".
+מהקיוסק נפנה ימינה (מזרחה) במעלה רחוב אחד העם (בצידו הצפוני) כאשר ברקע נראה מגדל המים.
-הליכה קצרה נוספת בהמשך רחוב הדקלים תוביל אותנו חזרה למגרש החנייה בו התחלנו את הסיבוב הרגלי.
+התחנה העשירית הינה '''בית הספר אחד העם'''. תחילה פעל בית הספר במתחם החאן. בשנת 1900 נסגר בית הספר לאחר שמרבית הילדים חלו בקדחת, ועם הקמתו מחדש ב-1904, עבר לצריף ברחוב אחד העם. בשנת 1922 הוקם משכן הקבע לבית הספר, במעמד הנציב העליון הרברט סמואל. בחצר בית הספר הוקמה גינת ירק שהיוותה מקור הכנסה למוסד. בשלט ההסבר שולבו זכרונות על חוויית הלימוד במקום. בתחום בית הספר נמצא מרכז מבקרים הפתוח בימי חול בשעות 16:00-08:00 וביום שישי בשעות 12:00-09:00 (יש לתאם את הביקור דרך החברה לפיתוח תיירות בחדרה).
-התחנה המומלצת הבאה (לא בשבתות וחגים) היא '''בית הקברות של פרדס חנה'''.
+נמשיך מזרחה, אל התחנה האחד-עשר - '''בית רם''', בצומת הרחובות הגיבורים ואחד העם. גם משפחת רם נמנית עם המתיישבים הראשונים בחדרה, ואבי המשפחה, נחמן רם, נפטר מקדחת בגיל 40, בשנת 1911. בצוואתו הורה לילדיו להישאר בחדרה ולא לעזוב אותה, ואף כתב כי אם לא ישתקעו בחדרה ולא יבנו בתים בה, אל לילדיו להקים מצבה על קברו. ברוך רם, אחד מבניו של נחמן, הפסיק את לימודיו בגימנסיה הרצליה כדי לשוב לחדרה ולעזור להוריו. ברוך ואשתו צילה בנו את הבית הזה בשנים 1924-23. ברוך היה פרדסן מצליח ודובר המושבה. הוא נפטר בשנת 1963, ובשנת 1985 תרמה אלמנתו צילה את הבית לעיריית חדרה. כיום פועל בבית מרכז נוער, ובימי חמישי בערב פועל במקום בית קפה הפתוח לקהל.
-כדי להגיע לכאן, בכיכר הדקלים-הבנים נפנה לחלקו המזרחי של רחוב הבנים, ובכיכר במפגש רחובות הבנים והנדיב נפנה שמאלה בדרך הנדיב.
+מולנו נמצא מגדל המים (תחנה 14), אך אנו נפנה תחילה ימינה ברחוב הגיבורים, ולאחר שנחצה את רחוב ז'בוטינסקי נראה מצד ימין את '''בית קוטלר'', התחנה ה-12 במסלול. הבניין הוקם בשנת 1896, ויחד עם בית פיינברג הסמוך ניצב בקצה המושבה, ועל כן היה חשוף להתקפות מצד ערביי הסביבה. במאורעות תרפ"א (6 במאי 1921), הסתערו פורעים ערבים על המושבה, שרפו ובזזו בתים ואף הגיעו ללב המושבה. הפורעים הונסו ע"י מטוס בריטי בסיוע מגיני המושבה, ולמרבה המזל לא היו נפגעים בנפש.
+כיום משמש הבית את קהילת החברה להגנת הטבע בעיר.
-בפנייה הראשונה ימינה נפנה לדרך השדה, ונמשך בה עוד כ- 600 מ' עד לשער בית הקברות.
+נחצה את רחוב הגיבורים מזרחה ונגיע אל '''בית פיינברג''' (תחנה 13). הבית הוקם בשנים 1886-1885 בידי ישראל פיינברג, ואשתו פאני אף הם מראשוני המתיישבים. פיינברג היה אחד מארבעת השומרים הראשונים שנשלחו למושבה בידי יהושע חנקין. בבניין זה נולד וגדל אבשלום פיינברג, מעמודי התווך של מחתרת ניל"י, שנרצח בחולות רפיח במלחמת העולם הראשונה. הבניין נבזז ונשרף בחלקו במאורעות 1921 (הקומה השנייה לא שוחזרה מאז). בשנות ה-40' שימש מרתף הבית כמקום מפגש לאימוני ה"הגנה". המבנה שוקם בשנת 2008 ומשמש כיום כמוזיאון. כחלק מהשיקום, נשתל בחזית הבית אחד החוטרים מעץ התמר שצמח על עצמותיו של אבשלום פיינברג והתגלה לאחר מלחמת ששת הימים.
-האזור המעניין ביותר של בית הקברות הוא החלק הוותיק (מדרום לרחוב השדה, בצד המזרחי של בית הקברות).
+מבית פיינברג נצעד במעלה רחוב הגיבורים, ונגיע אל '''מגדל המים''' (תחנה 14). זהו המקום הגבוה ביותר במושבה, ולכן נבנתה כאן בשנת 1922 בריכת מים, אליה נשאבו מי בארות חדרה, ומכאן הוזרמו המים בלחץ לבתי התושבים. מגדל המים נבנה בשלב מאוחר יותר, כדי להגביר את הלחץ בצנרת. לפני מלחמת העצמאות פעלה במגדל המים תחנת קשר ואיתות. בחזית בריכת המים יש תבליט מאבן שהוקם ב-1973.
-משער בית הקברות יש מספר שבילי הליכה בין שדרות ברושים מרשימות. משמאל (מזרח) לשביל המזרחי ביותר, קבורים חלק מפרנסי היישוב כמו בנימין שרון (ראש המועצה, סלע הנצחה לזכרו נמצא גם בפארק "הוואדי" מעל כיכר "השמונה"). קבור כאן גם יוסף בן ישראל הירשברג, את סיפורו נשמע בתחנה הבאה.
+מכאן נצעד במורד רחוב הגיבורים לעבר תחנות 16-15, '''[[אתר לאומי החאן בחדרה|מוזיאון החאן]] ובית הכנסת הגדול'''. כאן למעשה קמה המושבה חדרה. הכניסה למוזיאון כרוכה בתשלום. אחרי ביקור במתחם, נמשיך ברחוב הגיבורים אל רחוב הנשיא ויצמן ונפנה שמאלה - חזרה לנקודת ההתחלה.
-בסתיו ובאביב הופך חלקו הישן של בית הקברות לאתר פריחה מפתיע. אחרי הגשמים בנובמבר פורחים כאן פרחי סתיו - בן-חצב סתווני ונרקיס סתווי. קרוב יחסית לכניסה נמצא ריכוז פריחה יפה נוסף, של בן-חצב יקינטוני, שאינו טבעי בפרדס חנה - כרכור, ונשתל כאן לפני עשרות שנים ע"י אחת ממשפחות תושבי הסביבה. בן-החצב היקינטוני פורח כאן באביב.
-יעדנו הבא הוא '''ברוש הירשברג'''. כדי להגיע, נחזור מדרך השדה לדרך הנדיב ואחרי כחצי ק"מ נפנה שמאלה בכיכר בצומת איטונג, לעבר רחוב דרך הים.
-במפגש רחוב הדקלים נפנה ימינה לחלק הצפוני ביותר של רחוב הדקלים, ובקצה נפנה ימינה לרחוב חרמון. אחרי עשרות מטרים נפנה שוב ימינה והפעם לרחוב עצמון שאינו סלול.
-לאחר עשרות מטרים בלבד נראה ב"אי תנועה" עץ ברוש גדול ולמרגלותיו סלע עם לוח זיכרון. זהו '''ברוש הירשברג'''. כפי שמספר לוח הזיכרון, העץ נשתל בט"ו בשבט תרצ"ד - 1934 בידי תושב המקום, יוסף בן ישראל הירשברג ז"ל, שנורה למוות במקום זה באביב 1948, ע"י אחד מהחיילים הבריטיים בבסיס הצבאי הסמוך (כיום מרכז רפואי שוהם, הנמצא עשרות מטרים מצפון לנו). הברוש הוא שריד אחרון משדרת ברושים אותה נטע כאן הירשברג, שהתיישב בפרדס חנה בשנת 1934.
-אם לא התעייפנו, ואנו מטיילים באמצע השבוע, ניתן להמשיך לעבר '''אנדרטת הנח"ל'''.
-כדי להגיע, נחזור לדרך הים, נפנה ימינה ואחרי כקילומטר אחד נפנה ימינה לעבר אנדרטת הנח"ל ותחנת הרכבת.
-מגרש החנייה של אנדרטת הנח"ל נמצא במרחק עשרות מטרים מהפנייה. האתר פתוח בימות החול (סגור בסופי שבוע), אולם בחופשות תיתכן פעילות תנועות נוער בשטח ואז האתר סגור למבקרים.
-במקום יש חורשת אקליפטוסים גדולה ובה שביל הליכה עם פינות זיכרון, המסתיים באמפיתיאטרון מדושא ובו מגדל תצפית מרשים (סגור לרוב לקהל הרחב) וחדר הנצחה. למיקומה של האנדרטה בשטח פרדס חנה - כרכור יש קשר הדוק עם היות היישוב מקום משכנו של בסיס טירוני הנח"ל - "מחנה 80" המיתולוגי (לצד כביש 65, בסמוך לצומת חנה).
-בחורף ובאביב גשומים, ניתן לקנח את היום בביקור ב'''מאגר נחלי מנשה''' הנמצא בהמשך דרך הים, מערבית לאזור התעשייה קיסריה.
 |פריחה ומוקדי עניין עונתיים=
-* החורשה במרכז היישוב ו"שמורת החורש" - פריחה עונתית בפברואר-מרץ (בפרט תורמוס ארץ-ישראלי).
+* אין במסלול זה מוקדי עניין עונתיים.
-* בית הקברות של פרדס חנה - פריחת [[נרקיס סתווי]] ובן-חצב סתווני בחודש נובמבר, [[בן-חצב יקינטוני]] בחודש מרץ.
-* מים במאגרי מנשה - בעיקר בחודשים ינואר-אפריל בשנים גשומות.
 |שירותים למטיילים=
-חנויות ובתי אוכל בעיקר לאורך רחוב הדקלים.
+חנויות ובתי אוכל בעיקר באזור השוק.
+* אתרי ביקור מוסדרים - [[אתר לאומי החאן בחדרה|מוזיאון החאן]] ומוזיאון בית פיינברג.
 |הערות ואזהרות=
-* בית הקברות של פרדס חנה סגור בשבתות ובחגים.
+* אתרי הביקור לאורך המסלול סגורים בשבתות ובחגים.
-* אנדרטת הנח"ל סגורה בסופי שבוע. בתקופה של חופשות מבתי ספר, ייתכן שהמקום יהיה סגור בשל פעילות תנועות נוער במתחם.
 |קישורים נוספים וספרות מומלצת=
-* [http://www.mymatnas.org.il/?CategoryID=245& מסלולי טיול סביב פרדס חנה - כרכור] - ד"ר עמיקם הרפז.
+* [http://hadera-tour.city/?cat=1&subcat=2&id=5 מסלול האקליפטוס] - באתר תיירות חדרה.
-* [http://laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=36512 יוסף בן ישראל הירשברג] - באתר הנצחת אזרחים חללי פעולות איבה.
 |הצעות טיול בסביבה=
@@ שורה 138: / שורה 122: @@
 [[יישובי אלונה - בקעת הנדיב]]
 |
-{{ת|andartat_magav.jpg|פארק נחל חדרה}}
+{{ת|hadera_river_park3.jpg|פארק נחל חדרה}}
 [[פארק נחל חדרה]]
 }}

קבל המלצות טיול עדכניות למייל שלך