קבל המלצות טיול עדכניות למייל שלך
הבדלים בין גרסאות בדף "ניסוי1"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | <meta name="keywords" content=" | + | <meta name="keywords" content="גבעת היקבים, מעיין האוכף, עין אל מסרג', טיול בהרי בנימין, הרי גופנא"></meta> |
| − | <meta name="description" content=" | + | <meta name="description" content="גבעת היקבים ומעיין האוכף - שביל קצר בדרום השומרון, בנופי חורש, מטעי זיתים ומעיינות."></meta> |
{{מסלולי טיול | {{מסלולי טיול | ||
| − | |סקירה= | + | |סקירה=גבעת היקבים ומעיין האוכף - שביל קצר בדרום השומרון, בנופי חורש, מטעי זיתים ומעיינות. |
| − | |תמונה= | + | |תמונה=ykavim_hill1.jpg |
|שם_הצלם=עמית מנדלסון | |שם_הצלם=עמית מנדלסון | ||
| − | |מקום_הצילום= | + | |מקום_הצילום=מבט מחרשה לגבעת היקבים |
| − | |תאריך_הצילום= | + | |תאריך_הצילום=9/5/2010 |
|אזור=השומרון ובנימין | |אזור=השומרון ובנימין | ||
| − | |מפת_סימון_שבילים= | + | |מפת_סימון_שבילים=9 - מבואות ירושלים |
| − | |מיקום= | + | |מיקום=ליד טלמון (בדרום-מערב השומרון) |
|גישה=רגלית | |גישה=רגלית | ||
| − | |שבילי_טיול= | + | |שבילי_טיול=לא מסומן |
| − | |עונות_ביקור= | + | |עונות_ביקור=כל השנה |
|שמורת_טבע=לא | |שמורת_טבע=לא | ||
| − | |רמת_קושי= | + | |רמת_קושי=לכל המשפחה |
| − | |סוג_מסלול= קווי | + | |סוג_מסלול=קווי קצר |
|כניסה=חינם | |כניסה=חינם | ||
| − | |תאריך_ביצוע_מסלול= | + | |תאריך_ביצוע_מסלול=12/2011 |
| − | |תאריך_ביקור_אחרון_בשטח= | + | |תאריך_ביקור_אחרון_בשטח=12/2011 |
|קדם אזהרה=2 | |קדם אזהרה=2 | ||
|0={{אזהרה בטחונית גב ההר}} | |0={{אזהרה בטחונית גב ההר}} | ||
|1=[[אלון מורה]] | |1=[[אלון מורה]] | ||
|2=[[קדומים]] | |2=[[קדומים]] | ||
| − | |3=[[ | + | |3=[[גבעת אגוז ונבי עניר]] |
| − | |4=[[ | + | |4=[[ראש נחל שילה]] |
|5=[[נחל קנה]] | |5=[[נחל קנה]] | ||
| − | |6=[[ | + | |6=[[שמורת עינות זרקא]] |
| − | |7=[[שמורת | + | |7=[[שמורת יער חלמיש]] |
| − | |8=[[שמורת | + | |8=[[שמורת דלבים]] |
| − | |9=[[שמורת | + | |9=[[שמורת עין דרא]] |
| − | |10=[[שמורת נבי | + | |10=[[שמורת נבי ע'ית]] |
|רקע כללי= | |רקע כללי= | ||
| − | [[תמונה: | + | [[תמונה:ykavim_hill2.jpg|left|thumb|200px|תצפית מחרשה לרמאללה, מאי 2010]] |
| − | + | במרחק קצר מערי החוף והשפלה שוכנים הרי גופנא, הטומנים בחובם מעיינות רבים, נקודות תצפית מדהימות, אתרים ארכיאולוגיים ושפע של היסטוריה וסיפורי תנ"ך. הטיול שלנו מתחיל בתצפית מרשימה במיוחד, וממשיך לאתר עם יקבים מימי הבית הראשון ושרידי כפר מימי הבית השני, כאשר הנוף המדהים מלווה אותנו כל הזמן. סיום הטיול במעיין האוכף, מעיין עם בריכה עמוקה, ששופץ לאחרונה ותענוג להגיע אליו. | |
| − | + | המסלול נכתב בסיוע מדרשת הרי גופנא, המקיימת סיורים מודרכים באזור זה. לפרטים נוספים, מומלץ ליצור קשר בטלפון 02-6568894 (לא בשבתות ובחגים). | |
| − | + | מסלול הטיול ממוקם בתחומי '''"גוש טלמונים"''' - אחד מגושי ההתיישבות הישראלית בעומק השומרון, ובטוח יחסית למטיילים. עם זאת, יש לתאם את המסלול עם גורמי הביטחון ורצוי להצטייד בנשק (לביקור באתרים בלבד, בד"כ אין צורך בכך, אך מומלץ להתעדכן במצב הבטחוני). | |
|איך_להגיע= | |איך_להגיע= | ||
| − | + | מסלול הטיול נמצא בקרבת היישוב טלמון, בדרום-מערב השומרון, במרחק כ- 20 ק"מ נסיעה מ"הקו הירוק". | |
| − | + | הדרך המומלצת לגישה לאזור זה היא מצומת שילת בכביש 443 (כביש מודיעין-ירושלים). | |
| − | + | בצומת יש לפנות צפונה לכביש 446 (ימינה לבאים מכיוון ירושלים, שמאלה לבאים מכיוון גוש דן). | |
| − | + | אחרי 4.5 ק"מ נחצה את מחסום דיר קדיס, ולאחר עוד 3.5 ק"מ נפנה ימינה בכיכר בצומת ניל"י. לכיכר זו ניתן להגיע גם מכיוון שוהם ואלעד, דרך כביש 465 (כביש חוצה בנימין). לבוחרים באפשרות זו, יש לפנות מכביש 444 בצומת גבעת כ"ח לכביש 465, לעבור את מחסום רנתיס ולפנות ימינה לכביש 446. במקרה זה, נפנה בכיכר שמאלה. | |
| − | + | נחלוף על פני היישובים ניל"י ונעלה, ולאחריהם נגיע ל"צומת הדואר" - מפגש כביש 450 עם כביש ליישובים הערביים באזור. יש להמשיך ישר לכיוון דולב. נעבור על פני הכפר ראס כרכר (אליו לא ניכנס) ובצומת הבאה - "צומת הפרסה" נפנה שמאלה לעבר טלמון. | |
| − | + | נעבור את שער היישוב ואחרי כק"מ נגיע לעיקול גדול בכביש. שביל מטפס מהעיקול לעבר מבנה במעלה המדרון. כאן נשאיר רכב אחד. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | עם הרכב השני נמשיך בכביש עוד כ- 800 מ' ונפנה ימינה לפי השילוט לחרשה. | |
| − | + | הכביש הצר מטפס לעבר ראש ההר, וחולף בין בסיס צבאי לשכונת חורש ירון. אחרי 750 מ' נגיע למסעף דרך עפר משמאל, בכניסה ל"גבעת היקבים". למעוניינים במסלול מקוצר, כדאי להשאיר כאן רכב או להתחיל בנקודה זו. | |
| − | + | מכאן ממשיך הכביש ומטפס עוד 1.5 ק"מ דרך מספר פיתולים גדולים, עד ליישוב חרשה שבראש ההר - ג'בל חרשה. נכנסים לשער וממשיכים ישר. הכביש מתעקל ואפשר כבר ליהנות מהנוף עד שמגיעים לכיכר, ובה עוצרים ויורדים לתצפית ותחילת המסלול. | |
| − | + | {{אזהרה_בטחונית|המסלול נמצא מעבר לקו הירוק, באזור הנחשב שקט וללא בעיות בטחוניות מיוחדות. התנאים הבטחוניים עלולים להשתנות, ויש להיערך בהתאם. תושבי האזור מטיילים בו גם ללא תיאום בטחוני, אך אין הדבר פוטר מטיילים וקבוצות מאורגנות מחובת תיאום ואישור צה"ל לטיולים באזור.}} | |
| + | <html> | ||
| + | <center> | ||
| + | <iframe width="550" height="450" frameborder="0" scrolling="no" marginheight="0" marginwidth="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&msid=202251071962719782755.0004b919883c40be1579b&ie=UTF8&t=h&ll=31.942257,35.143504&spn=0.016388,0.023561&z=15&output=embed"></iframe><br /><small>הצג את <a href="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&msid=202251071962719782755.0004b919883c40be1579b&ie=UTF8&t=h&ll=31.942257,35.143504&spn=0.016388,0.023561&z=15&source=embed" style="color:#0000FF;text-align:left">גבעת היקבים ומעיין האוכף</a> במפה גדולה יותר</small> | ||
| + | </center> | ||
| + | </html> | ||
| − | + | |אורך המסלול=2.5 ק"מ. | |
| − | + | |משך המסלול=3-1 שעות. | |
| − | + | |טיפוס מצטבר=ירידה מצטברת של 140 מ', מרום 770 מ' לרום 560 מ'. | |
| − | + | |מפה=harashe.gif | |
| − | + | |תיאור המסלול= | |
| − | + | [[תמונה:ykavim_hill3.jpg|left|thumb|200px|שייח' עיסא, פברואר 2006]] | |
| − | + | [[תמונה:ykavim_hill4.jpg|left|thumb|200px|מחילות היקבים, אוגוסט 2007]] | |
| − | + | [[תמונה:ykavim_hill5.jpg|left|thumb|200px|עין אל מילח', אוגוסט 2007]] | |
| − | + | [[תמונה:ykavim_hill6.jpg|left|thumb|200px|מעיין האוכף, מאי 2010]] | |
| − | + | תחילת המסלול היא בפסגת '''ג'בל חרשה''' - אחד ההרים הגבוהים ביותר בדרום-מערב השומרון. ההר הכיפתי שגובהו כ- 770 מ' מתנשא לרום כ- 150 מטרים מעל סביבותיו, ורק כלפי מזרח הוא מתנשא לרום כ- 70 מטרים בלבד מעל הסביבה. בשל שליטתו האסטרטגית של ההר על היישוב טלמון שלמרגלותיו, הוקם בשלהי שנות ה- 1990 המאחז (כיום יישוב) חרשה בפסגת ההר. את ההר ניתן לזהות ממקומות רבים בשומרון, וגם התצפית ממנו לסביבתו מרשימה. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | בנקודה שבה יורדים מהרכב יש תצפית מדהימה מערבה, במיוחד בימי חורף בהירים לאחר הגשמים, אבל גם בקיץ. אפשר לראות מכאן את כל מישור החוף- מארובות חדרה ועד אשקלון ויותר.. חדי העין יוכלו גם לזהות את מגדלי עזריאלי בתל אביב. בקו קרוב יותר רואים את שיפולי הרי ירושלים בדרום, [[גן לאומי תל גזר|תל גזר]] ועמק איילון, רמלה-לוד, מודיעין ומודיעין עילית. באזור הקרוב לנו נבחין בישובים של הגוש- דולב, טלמון, חורש ירון, נריה, נחליאל, נווה צוף (חלמיש) ועטרת. גם כפרים ערביים פזורים פה- ליד טלמון נמצאת אל-ג'ניה, ומול נריה נמצאים הכפרים דיר עמר וביתילו, כשמעליהם מתנוססת הכיפה המיוערת של [[שמורת נבי ע'ית|"נבי ע'ית"]]- אתר מקודש שהנשים הערביות היו נוהגות לעלות אליו לתפילה בשנות בצורת. בקצרה נציין שיש הצעה לזהות את ביתילו כ"בית אל בהר אפרים" (שכן אנו נמצאים בלב נחלת אפרים) ואת חורבת א-שונה הסמוכה לה כ"רמה", עירו של שמואל הנביא. אם כך- יוצא שנבי ע'ית הוא אולי מקום מושבה של דבורה הנביאה, "היושבת תחת התומר בין בית אל ובין הרמה", ויתכן שקדושת המקום השתמרה דרך נבי ע'ית עד ימינו. קצת יותר רחוקים מאיתנו הם הכפרים דיר קדיס , חרבתא, בלעין, ובאזור נווה צוף (חלמיש)- אום צפא ,דיר-ניזאם ונבי צלח. נציין שיתכן שהשם "צפא" משמר את שמו הקדום של האזור -'''"ארץ צוף"''', כנזכר בסיפור על שאול המחפש את האתונות ומוצא את המלוכה. | |
| − | + | בעודנו עומדים וצופים כאן, אי אפשר שלא להיזכר במתתיהו ובניו, שלפני כמעט 2200 שנים, הניפו את נס המרד בכפר מודיעין וברחו לכאן, אל הרי גופנא. מכאן יצאו עם אנשיהם להילחם במפקדי הצבא היווני שהתקשה להתמודד עם ההרים הגבוהים והואדיות הצרים, ומכאן רדפו אחריהם בשניים מהקרבות דרך "מעלה בית חורון" עד לגזר ועמק איילון. | |
| + | |||
| + | לאחר שתצפתנו דיינו, עולים בכביש שמשמאל לגן השעשועים הסמוך וחוצים איתו את הישוב עד לתחנת אוטובוס הסמוכה לאנטנות סלולאריות. מכאן ניתן לערוך תצפית מזרחה. אמנם את רובה של התצפית תופסת העיר רמאללה על פרבריה (ביתוניא ואל-בירה), ובכל זאת... מדרום נוכל להבחין בצריח של [[גן לאומי נבי סמואל|נבי סמואל]] וברכס בית מאיר ([[שמורת המסרק]]) שמאחוריו. ממזרח רואים בברור את הר בעל חצור ואת ג'בל עורייטיס, שמעל הישוב בית אל. גם את אוניברסיטת ביר זית, ואת [[שמורת אלוני עטרה|שייח קטרווני]] אפשר לראות, ואת הישוב היהודי עטרת. מאחורי ביר זית מסתתר הכפר ג'יפנא (גופנא), שהיה בירת המחוז בתקופה הרומית, ואף מופיע במפת מידבא. הכפר נתן למחוז כולו את השם "גופנא", ומכאן שם האזור העברי גם כיום. ממש קרוב ממזרח נמצא עין חרשה (רואים את העצים והבוסתנים שמסביבו) ועל הגבעה ממול חורבת חרשה- ישוב גדול מימי בית שני. | ||
| + | לצד המאחז נמצא אתר ארכיאולוגי בפסגת ההר - ח'רבת דיר חרשה (להבדיל מח'רבת חרשה). אתר זה לא הוסדר למטיילים. | ||
| − | + | בין האנטנות לתחנה יש שביל מסומן כחול שיורד ומשני צידיו כלבי שמירה (נובחים אך קשורים). יורדים בו ואז פונים שמאלה, '''לא''' ע"פ הסימון (שממשיך לעבר [[שמורת דלבים]]). השביל מקיף את ההר צפון, כאשר מולנו הנוף המדהים המתפרש עד לים ולמרגלותינו מימין הכפר אל-מזרעה אל- קבליה (פירוש: שדות המזרע הדרומיים, להבדיל מהכפר אל-מזרעה א-שרקיה, למרגלות בעל חצור. במקור זה היה אזור חקלאי אך עם הזמן הפך לכפר בפני עצמו). לאחר הליכה של כרבע שעה מגיעים לחניון של '''גבעת היקבים'''. | |
| + | חדי העין יזהו לאורך הדרך מקבצים קטנים של גללים שחורים - "תחנות ריח" של צבאים ואם יש מזל אפשר גם לראות את הצבאים עצמם. לאורך הדרך מתחדש בהדרגה החורש הטבעי, הכולל אלון מצוי, שיחי לוטם (שעיר ומרווני), מרווה משולשת ועוד. | ||
| − | + | השביל יורד במקביל לכביש הגישה להר, ואחרי כקילומטר אחד נגיע לאוכף הסמוך לכביש, כאשר לפנינו חורשה קטנה ויפה של עצי אלון מצוי. בתוך החורשה נמצאים שרידי מבנה הרוס - מקאם (מקום תפילה מוסלמי) המוקדש ל'''שייח' עיסא'''. הודות למבנה זה שרדו עצי האלון המרשימים. | |
| − | + | זוהי פינה נעימה למנוחה (בחניון הוצבו שני שולחנות פיקניק), ולמעוניינים בכך ניתן להתחיל (או לסיים) את המסלול הרגלי בנקודה זו. | |
| − | + | מהחניון יוצא שביל מסודר, המסומן משני צידיו באבנים, פרי עמלם של ילדי בית הספר המקומי. הולכים בשביל ופונים איתו שמאלה. משמאל לשביל, מתחת לשני עצי אלון גדולים נמצא מקאם השייח' עיסא. חוזרים לשביל ,ממשיכים איתו בין עצי הזית, ועולים בעליה קצרה ותלולה לטרסה שמעלינו. | |
| − | + | שימו לב, בורות פתוחים מיד בסוף העלייה הקצרה! הבורות הללו הם חלק מסדרה של 26 בורות המכונים '''"בורות גבעון"''' ע"ש האתר הראשון שבו גילו אותם. אלו יקבים חצובים מימי הבית הראשון (!). בניגוד לשימוש שלנו במונח "יקב"- כמרכז שבו מכינים את היין, המונח המקורי מובנו המקום שבו מניחים את קנקני היין לתסיסה, בטמפרטורה קבועה של 17-18 מעלות. ואכן, על הסלע שמימין לבור בגדול יש שברי קנקנים שנמצאו בתוך הבורות. בתנ"ך, יש הפרדה בין ה"כורמים", שמטפלים בכרם, ובין ה"יוגבים" שאחראים על היקב. (מלכים ב, כה,יב) וכשרואים את היקבים גם מבינים מדוע הם נקראים כך- מלשון "נקבים" בסלע. למרות שהנוף בהרי גופנא היום הוא נוף של כרמי זיתים, הרי שבעבר הנוף האופייני היה כרמי גפנים, והשם "גופנא", יחד עם גתות רבות באזור, יעידו על כך. מהמשנה משתמע שמאזור זה הגיע יין משובח במיוחד לבית המקדש, לצורך ניסוך היין. (מנחות,ח,ו). | |
| + | מי שיכנס בעזרת הסולם לבור היקב הגדול, יופתע לגלות שיש חציבות המחברות אותו עם בורות נוספים. חציבות אלו נעשו כמעט 700 שנים מאוחר יותר, ע"י לוחמי בר כוכבא, שהכשירו את הבורות לשמש כמקום מסתור ע"י חיבורם וסגירתם מלמעלה, ולכן אפשר להיכנס לבור הגדול ולצאת ממנו בזחילה בשלושה מקומות שונים, תענוג לילדים! בכלל, בשנים האחרונות, עם גילוין של מערות מפלט ומחילות מסתור רבות בהרי גופנא, מתברר שגבולות מרד בר כוכבא היו רחבים יותר ממה שסברו עד כה וכללו גם חלקים מהשומרון. | ||
| + | ממשיכים מערבה בשביל המסומן ומגיעים למשטח סלע שיש בו בור מים גדול שהוסב לקולומבריום בתקופה מאוחרת יותר וסמוך לו יש גם שרידי בית בד. | ||
| + | מכאן אפשר להמשיך לשוטט קצת בראש הכיפה ולראות את קירות בתי הכפר מימי בית שני. אם ממשיכים מערבה עד לשביל הרחב, פונים צפונה ואח"כ מזרחה (בשביל שמשני צידיו אבנים), ומגיעים למערת הקבורה מימי בית שני (כוכים). | ||
| − | ''' | + | חוזרים לחניון שבו מחכה הרכב (אם לא יורדים למעיין). כדי להמשיך למעיין- חוצים את הכביש ונכנסים לשביל מסומן אדום היורד, די בתלילות, מטרסה לטרסה עד למעיין. כיוון שהסימון לא ברור מספיק לאורך חלק מהשביל, כדאי לשים לב שהכיוון הכללי של הירידה הוא דרום. יש כמה אפשרויות למעבר בין הטרסות, חלקן תלולות שצריך להתגלש בהן, וחלקן יותר מתונות. בדרך ניתן לחפש את מעיין '''עין אל מילח' '''- מעיין קטן הנובע במערה למרגלות מצוק בהיר, ובה מים רדודים בלבד (בקיץ המעיין מתייבש). בקרבת מעיין זה נמצא דקל קטן בין הטרסות. |
| − | + | אחרי הליכה של כעשר דקות כבר רואים את '''מעיין האוכף''' (עין אל מסריג') ואת מבנה הבטון הסמוך לו. אם ממשיכים ללכת עוד כמה עשרות מטרים בשביל שבטרסה שמעל למעיין, מגיעים לירידה מתונה ונוחה למעיין. כאן אפשר לטבול או לשכשך רגליים בבריכה המשופצת, שבחורף המים בה מגיעים לגובה של מטר וחצי ויותר. לצד המעיין יש סככת צל ולהשלמת האווירה הפסטורלית- עצי הדר וביניהם נדנדה הפונה לנוף. | |
| − | + | הרכב מחכה לנו בפיתול הכביש שממש למרגלותינו, מגיעים אליו מהמעיין בדרך עפר ברורה וקצרה. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
|פריחה ומוקדי עניין עונתיים= | |פריחה ומוקדי עניין עונתיים= | ||
| − | |||
| − | + | * פברואר-מרץ: פריחת [[רקפת מצויה]], [[כלנית מצויה]], דבורנית צהובה ועוד. | |
| − | + | * מרץ-אפריל: פריחת לוטם שעיר ולוטם מרווני. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
|שירותים למטיילים= | |שירותים למטיילים= | ||
| − | * | + | * תצפית בחרשה, חניון קטן ושולחנות פיקניק בגבעת היקבים. |
| − | + | * בבית הכנסת בחרשה - שירותים ומי שתייה. כשנכנסים ליישוב, ממשיכים ישר כמה עשרות מטרים ומימין יש מדרגות המובילות לבית הכנסת. | |
| − | |||
| − | |||
| − | * | ||
|הערות ואזהרות= | |הערות ואזהרות= | ||
| − | * | + | * חשוב לעדכן את מוקד הבטחון של המועצה האזורית מטה בנימין 02-9974106 או את רבש"ץ חרשה - 052-5666622. |
| − | + | * יישובי האזור דתיים, ולכן המסלול אינו מתאים לטיולים בשבתות ובחגים. | |
| − | + | * מומלץ להצטייד בפנס לכניסה לבורות בגבעת היקבים. | |
| − | + | * במעיין האוכף אין שירותי הצלה. הרחצה באחריות המטיילים. | |
| − | |||
| − | |||
| − | * | ||
| − | * | ||
| − | * | ||
|קישורים נוספים וספרות מומלצת= | |קישורים נוספים וספרות מומלצת= | ||
| − | * | + | * יקב תת-קרקעי מתקופת המלוכה במערב השומרון - עמוס פרומקין, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"ד. |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
|הצעות טיול בסביבה= | |הצעות טיול בסביבה= | ||
| שורה 149: | שורה 126: | ||
<td valign="top" width="20"> | <td valign="top" width="20"> | ||
<imagemap> | <imagemap> | ||
| − | תמונה: | + | תמונה:dlavim.jpg|200px |
| − | default [[ | + | default [[שמורת דלבים]] |
desc none</imagemap> | desc none</imagemap> | ||
| − | [[ | + | [[שמורת דלבים]] |
</td> | </td> | ||
<td valign="top" width="20"> | <td valign="top" width="20"> | ||
| שורה 158: | שורה 135: | ||
<td valign="top" width="20"> | <td valign="top" width="20"> | ||
<imagemap> | <imagemap> | ||
| − | תמונה: | + | תמונה:einot_zarka.jpg|200px |
| − | default [[ | + | default [[שמורת עינות זרקא]] |
desc none</imagemap> | desc none</imagemap> | ||
| − | [[ | + | [[שמורת עינות זרקא]] |
</td> | </td> | ||
<td valign="top" width="20"> | <td valign="top" width="20"> | ||
| שורה 167: | שורה 144: | ||
<td valign="top" width="20"> | <td valign="top" width="20"> | ||
<imagemap> | <imagemap> | ||
| − | תמונה: | + | תמונה:nabi_anir.jpg|200px |
| − | default [[גבעת | + | default [[גבעת אגוז ונבי עניר]] |
desc none</imagemap> | desc none</imagemap> | ||
| − | [[גבעת | + | [[גבעת אגוז ונבי עניר]] |
</td></tr></table> | </td></tr></table> | ||
}} | }} | ||
| + | |||
| + | [[קטגוריה:מערות בישראל]] | ||
גרסה מ־17:03, 24 בספטמבר 2012
מסלול טיול: ניסוי1
גבעת היקבים ומעיין האוכף - שביל קצר בדרום השומרון, בנופי חורש, מטעי זיתים ומעיינות.
- מסלול טיול
- אזור:השומרון ובנימין
- מפת סימון שבילים: 9 - מבואות ירושלים
- מיקום: ליד טלמון (בדרום-מערב השומרון)
- גישה:רגלית
- שבילי טיול:לא מסומן
- עונות ביקור:כל השנה
- שמורת טבע:לא
- רמת קושי:לכל המשפחה
- סוג מסלול:קווי קצר
- כניסה: חינם
- אורך המסלול:2.5 ק"מ.
- תאריך ביצוע מסלול:12/2011
- תאריך ביקור אחרון בשטח:12/2011
מבט מחרשה לגבעת היקבים, (עמית מנדלסון, 9/5/2010)
עוד אתרים בסביבה
רקע: ניסוי1
במרחק קצר מערי החוף והשפלה שוכנים הרי גופנא, הטומנים בחובם מעיינות רבים, נקודות תצפית מדהימות, אתרים ארכיאולוגיים ושפע של היסטוריה וסיפורי תנ"ך. הטיול שלנו מתחיל בתצפית מרשימה במיוחד, וממשיך לאתר עם יקבים מימי הבית הראשון ושרידי כפר מימי הבית השני, כאשר הנוף המדהים מלווה אותנו כל הזמן. סיום הטיול במעיין האוכף, מעיין עם בריכה עמוקה, ששופץ לאחרונה ותענוג להגיע אליו.
המסלול נכתב בסיוע מדרשת הרי גופנא, המקיימת סיורים מודרכים באזור זה. לפרטים נוספים, מומלץ ליצור קשר בטלפון 02-6568894 (לא בשבתות ובחגים).
מסלול הטיול ממוקם בתחומי "גוש טלמונים" - אחד מגושי ההתיישבות הישראלית בעומק השומרון, ובטוח יחסית למטיילים. עם זאת, יש לתאם את המסלול עם גורמי הביטחון ורצוי להצטייד בנשק (לביקור באתרים בלבד, בד"כ אין צורך בכך, אך מומלץ להתעדכן במצב הבטחוני).
איך להגיע:
מסלול הטיול נמצא בקרבת היישוב טלמון, בדרום-מערב השומרון, במרחק כ- 20 ק"מ נסיעה מ"הקו הירוק".
הדרך המומלצת לגישה לאזור זה היא מצומת שילת בכביש 443 (כביש מודיעין-ירושלים).
בצומת יש לפנות צפונה לכביש 446 (ימינה לבאים מכיוון ירושלים, שמאלה לבאים מכיוון גוש דן).
אחרי 4.5 ק"מ נחצה את מחסום דיר קדיס, ולאחר עוד 3.5 ק"מ נפנה ימינה בכיכר בצומת ניל"י. לכיכר זו ניתן להגיע גם מכיוון שוהם ואלעד, דרך כביש 465 (כביש חוצה בנימין). לבוחרים באפשרות זו, יש לפנות מכביש 444 בצומת גבעת כ"ח לכביש 465, לעבור את מחסום רנתיס ולפנות ימינה לכביש 446. במקרה זה, נפנה בכיכר שמאלה.
נחלוף על פני היישובים ניל"י ונעלה, ולאחריהם נגיע ל"צומת הדואר" - מפגש כביש 450 עם כביש ליישובים הערביים באזור. יש להמשיך ישר לכיוון דולב. נעבור על פני הכפר ראס כרכר (אליו לא ניכנס) ובצומת הבאה - "צומת הפרסה" נפנה שמאלה לעבר טלמון.
נעבור את שער היישוב ואחרי כק"מ נגיע לעיקול גדול בכביש. שביל מטפס מהעיקול לעבר מבנה במעלה המדרון. כאן נשאיר רכב אחד.
עם הרכב השני נמשיך בכביש עוד כ- 800 מ' ונפנה ימינה לפי השילוט לחרשה.
הכביש הצר מטפס לעבר ראש ההר, וחולף בין בסיס צבאי לשכונת חורש ירון. אחרי 750 מ' נגיע למסעף דרך עפר משמאל, בכניסה ל"גבעת היקבים". למעוניינים במסלול מקוצר, כדאי להשאיר כאן רכב או להתחיל בנקודה זו.
מכאן ממשיך הכביש ומטפס עוד 1.5 ק"מ דרך מספר פיתולים גדולים, עד ליישוב חרשה שבראש ההר - ג'בל חרשה. נכנסים לשער וממשיכים ישר. הכביש מתעקל ואפשר כבר ליהנות מהנוף עד שמגיעים לכיכר, ובה עוצרים ויורדים לתצפית ותחילת המסלול.
| אזהרה בטחונית |
| המסלול נמצא מעבר לקו הירוק, באזור הנחשב שקט וללא בעיות בטחוניות מיוחדות. התנאים הבטחוניים עלולים להשתנות, ויש להיערך בהתאם. תושבי האזור מטיילים בו גם ללא תיאום בטחוני, אך אין הדבר פוטר מטיילים וקבוצות מאורגנות מחובת תיאום ואישור צה"ל לטיולים באזור. |
| אין לראות בתיאור המסלול משום המלצה לביצועו. |
הצג את גבעת היקבים ומעיין האוכף במפה גדולה יותר
אזהרה בטחונית:
| אזהרה בטחונית |
| המסלול נמצא מעבר לקו הירוק בעומק שטחי יהודה ושומרון, באזור רגיש מבחינה בטחונית.
כל טיול באזור זה, מחוץ לתחומי היישובים היהודיים וצירי הנסיעה המשמשים ישראלים, מחייב תיאום בטחוני עם צה"ל, ויידוע גורמי הביטחון ביישובים היהודיים הסמוכים. אין לבצע טיולי בדד, ורצוי שלפחות אחד המטיילים יהיה חמוש בנשק אישי. למי שאינו תושב האזור, מומלץ להימנע מנסיעה בכבישי האזור בשעות הלילה, וכן מומלץ לא להסתמך על תוכנות ניווט כדי להתמצא בכבישי האזור. בשבתות ובחגים, התנועה האזרחית הישראלית בכבישי האזור דלילה, ומרבית היישובים היהודיים באזור סגורים למטיילים. התנאים הבטחוניים באזור עלולים להשתנות, ויש להיות ערניים למצב הבטחוני העדכני בטרם היציאה למסלול. |
| אין לראות בתיאור המסלול משום המלצה לביצועו. |
תיאור מסלול הטיול:
| פרטי מסלול |
|---|
|
|
|
תחילת המסלול היא בפסגת ג'בל חרשה - אחד ההרים הגבוהים ביותר בדרום-מערב השומרון. ההר הכיפתי שגובהו כ- 770 מ' מתנשא לרום כ- 150 מטרים מעל סביבותיו, ורק כלפי מזרח הוא מתנשא לרום כ- 70 מטרים בלבד מעל הסביבה. בשל שליטתו האסטרטגית של ההר על היישוב טלמון שלמרגלותיו, הוקם בשלהי שנות ה- 1990 המאחז (כיום יישוב) חרשה בפסגת ההר. את ההר ניתן לזהות ממקומות רבים בשומרון, וגם התצפית ממנו לסביבתו מרשימה.
בנקודה שבה יורדים מהרכב יש תצפית מדהימה מערבה, במיוחד בימי חורף בהירים לאחר הגשמים, אבל גם בקיץ. אפשר לראות מכאן את כל מישור החוף- מארובות חדרה ועד אשקלון ויותר.. חדי העין יוכלו גם לזהות את מגדלי עזריאלי בתל אביב. בקו קרוב יותר רואים את שיפולי הרי ירושלים בדרום, תל גזר ועמק איילון, רמלה-לוד, מודיעין ומודיעין עילית. באזור הקרוב לנו נבחין בישובים של הגוש- דולב, טלמון, חורש ירון, נריה, נחליאל, נווה צוף (חלמיש) ועטרת. גם כפרים ערביים פזורים פה- ליד טלמון נמצאת אל-ג'ניה, ומול נריה נמצאים הכפרים דיר עמר וביתילו, כשמעליהם מתנוססת הכיפה המיוערת של "נבי ע'ית"- אתר מקודש שהנשים הערביות היו נוהגות לעלות אליו לתפילה בשנות בצורת. בקצרה נציין שיש הצעה לזהות את ביתילו כ"בית אל בהר אפרים" (שכן אנו נמצאים בלב נחלת אפרים) ואת חורבת א-שונה הסמוכה לה כ"רמה", עירו של שמואל הנביא. אם כך- יוצא שנבי ע'ית הוא אולי מקום מושבה של דבורה הנביאה, "היושבת תחת התומר בין בית אל ובין הרמה", ויתכן שקדושת המקום השתמרה דרך נבי ע'ית עד ימינו. קצת יותר רחוקים מאיתנו הם הכפרים דיר קדיס , חרבתא, בלעין, ובאזור נווה צוף (חלמיש)- אום צפא ,דיר-ניזאם ונבי צלח. נציין שיתכן שהשם "צפא" משמר את שמו הקדום של האזור -"ארץ צוף", כנזכר בסיפור על שאול המחפש את האתונות ומוצא את המלוכה. בעודנו עומדים וצופים כאן, אי אפשר שלא להיזכר במתתיהו ובניו, שלפני כמעט 2200 שנים, הניפו את נס המרד בכפר מודיעין וברחו לכאן, אל הרי גופנא. מכאן יצאו עם אנשיהם להילחם במפקדי הצבא היווני שהתקשה להתמודד עם ההרים הגבוהים והואדיות הצרים, ומכאן רדפו אחריהם בשניים מהקרבות דרך "מעלה בית חורון" עד לגזר ועמק איילון.
לאחר שתצפתנו דיינו, עולים בכביש שמשמאל לגן השעשועים הסמוך וחוצים איתו את הישוב עד לתחנת אוטובוס הסמוכה לאנטנות סלולאריות. מכאן ניתן לערוך תצפית מזרחה. אמנם את רובה של התצפית תופסת העיר רמאללה על פרבריה (ביתוניא ואל-בירה), ובכל זאת... מדרום נוכל להבחין בצריח של נבי סמואל וברכס בית מאיר (שמורת המסרק) שמאחוריו. ממזרח רואים בברור את הר בעל חצור ואת ג'בל עורייטיס, שמעל הישוב בית אל. גם את אוניברסיטת ביר זית, ואת שייח קטרווני אפשר לראות, ואת הישוב היהודי עטרת. מאחורי ביר זית מסתתר הכפר ג'יפנא (גופנא), שהיה בירת המחוז בתקופה הרומית, ואף מופיע במפת מידבא. הכפר נתן למחוז כולו את השם "גופנא", ומכאן שם האזור העברי גם כיום. ממש קרוב ממזרח נמצא עין חרשה (רואים את העצים והבוסתנים שמסביבו) ועל הגבעה ממול חורבת חרשה- ישוב גדול מימי בית שני. לצד המאחז נמצא אתר ארכיאולוגי בפסגת ההר - ח'רבת דיר חרשה (להבדיל מח'רבת חרשה). אתר זה לא הוסדר למטיילים.
בין האנטנות לתחנה יש שביל מסומן כחול שיורד ומשני צידיו כלבי שמירה (נובחים אך קשורים). יורדים בו ואז פונים שמאלה, לא ע"פ הסימון (שממשיך לעבר שמורת דלבים). השביל מקיף את ההר צפון, כאשר מולנו הנוף המדהים המתפרש עד לים ולמרגלותינו מימין הכפר אל-מזרעה אל- קבליה (פירוש: שדות המזרע הדרומיים, להבדיל מהכפר אל-מזרעה א-שרקיה, למרגלות בעל חצור. במקור זה היה אזור חקלאי אך עם הזמן הפך לכפר בפני עצמו). לאחר הליכה של כרבע שעה מגיעים לחניון של גבעת היקבים. חדי העין יזהו לאורך הדרך מקבצים קטנים של גללים שחורים - "תחנות ריח" של צבאים ואם יש מזל אפשר גם לראות את הצבאים עצמם. לאורך הדרך מתחדש בהדרגה החורש הטבעי, הכולל אלון מצוי, שיחי לוטם (שעיר ומרווני), מרווה משולשת ועוד.
השביל יורד במקביל לכביש הגישה להר, ואחרי כקילומטר אחד נגיע לאוכף הסמוך לכביש, כאשר לפנינו חורשה קטנה ויפה של עצי אלון מצוי. בתוך החורשה נמצאים שרידי מבנה הרוס - מקאם (מקום תפילה מוסלמי) המוקדש לשייח' עיסא. הודות למבנה זה שרדו עצי האלון המרשימים.
זוהי פינה נעימה למנוחה (בחניון הוצבו שני שולחנות פיקניק), ולמעוניינים בכך ניתן להתחיל (או לסיים) את המסלול הרגלי בנקודה זו.
מהחניון יוצא שביל מסודר, המסומן משני צידיו באבנים, פרי עמלם של ילדי בית הספר המקומי. הולכים בשביל ופונים איתו שמאלה. משמאל לשביל, מתחת לשני עצי אלון גדולים נמצא מקאם השייח' עיסא. חוזרים לשביל ,ממשיכים איתו בין עצי הזית, ועולים בעליה קצרה ותלולה לטרסה שמעלינו.
שימו לב, בורות פתוחים מיד בסוף העלייה הקצרה! הבורות הללו הם חלק מסדרה של 26 בורות המכונים "בורות גבעון" ע"ש האתר הראשון שבו גילו אותם. אלו יקבים חצובים מימי הבית הראשון (!). בניגוד לשימוש שלנו במונח "יקב"- כמרכז שבו מכינים את היין, המונח המקורי מובנו המקום שבו מניחים את קנקני היין לתסיסה, בטמפרטורה קבועה של 17-18 מעלות. ואכן, על הסלע שמימין לבור בגדול יש שברי קנקנים שנמצאו בתוך הבורות. בתנ"ך, יש הפרדה בין ה"כורמים", שמטפלים בכרם, ובין ה"יוגבים" שאחראים על היקב. (מלכים ב, כה,יב) וכשרואים את היקבים גם מבינים מדוע הם נקראים כך- מלשון "נקבים" בסלע. למרות שהנוף בהרי גופנא היום הוא נוף של כרמי זיתים, הרי שבעבר הנוף האופייני היה כרמי גפנים, והשם "גופנא", יחד עם גתות רבות באזור, יעידו על כך. מהמשנה משתמע שמאזור זה הגיע יין משובח במיוחד לבית המקדש, לצורך ניסוך היין. (מנחות,ח,ו).
מי שיכנס בעזרת הסולם לבור היקב הגדול, יופתע לגלות שיש חציבות המחברות אותו עם בורות נוספים. חציבות אלו נעשו כמעט 700 שנים מאוחר יותר, ע"י לוחמי בר כוכבא, שהכשירו את הבורות לשמש כמקום מסתור ע"י חיבורם וסגירתם מלמעלה, ולכן אפשר להיכנס לבור הגדול ולצאת ממנו בזחילה בשלושה מקומות שונים, תענוג לילדים! בכלל, בשנים האחרונות, עם גילוין של מערות מפלט ומחילות מסתור רבות בהרי גופנא, מתברר שגבולות מרד בר כוכבא היו רחבים יותר ממה שסברו עד כה וכללו גם חלקים מהשומרון. ממשיכים מערבה בשביל המסומן ומגיעים למשטח סלע שיש בו בור מים גדול שהוסב לקולומבריום בתקופה מאוחרת יותר וסמוך לו יש גם שרידי בית בד. מכאן אפשר להמשיך לשוטט קצת בראש הכיפה ולראות את קירות בתי הכפר מימי בית שני. אם ממשיכים מערבה עד לשביל הרחב, פונים צפונה ואח"כ מזרחה (בשביל שמשני צידיו אבנים), ומגיעים למערת הקבורה מימי בית שני (כוכים).
חוזרים לחניון שבו מחכה הרכב (אם לא יורדים למעיין). כדי להמשיך למעיין- חוצים את הכביש ונכנסים לשביל מסומן אדום היורד, די בתלילות, מטרסה לטרסה עד למעיין. כיוון שהסימון לא ברור מספיק לאורך חלק מהשביל, כדאי לשים לב שהכיוון הכללי של הירידה הוא דרום. יש כמה אפשרויות למעבר בין הטרסות, חלקן תלולות שצריך להתגלש בהן, וחלקן יותר מתונות. בדרך ניתן לחפש את מעיין עין אל מילח' - מעיין קטן הנובע במערה למרגלות מצוק בהיר, ובה מים רדודים בלבד (בקיץ המעיין מתייבש). בקרבת מעיין זה נמצא דקל קטן בין הטרסות.
אחרי הליכה של כעשר דקות כבר רואים את מעיין האוכף (עין אל מסריג') ואת מבנה הבטון הסמוך לו. אם ממשיכים ללכת עוד כמה עשרות מטרים בשביל שבטרסה שמעל למעיין, מגיעים לירידה מתונה ונוחה למעיין. כאן אפשר לטבול או לשכשך רגליים בבריכה המשופצת, שבחורף המים בה מגיעים לגובה של מטר וחצי ויותר. לצד המעיין יש סככת צל ולהשלמת האווירה הפסטורלית- עצי הדר וביניהם נדנדה הפונה לנוף. הרכב מחכה לנו בפיתול הכביש שממש למרגלותינו, מגיעים אליו מהמעיין בדרך עפר ברורה וקצרה.
פריחה ומוקדי עניין עונתיים:
- פברואר-מרץ: פריחת רקפת מצויה, כלנית מצויה, דבורנית צהובה ועוד.
- מרץ-אפריל: פריחת לוטם שעיר ולוטם מרווני.
שירותים למטיילים:
- תצפית בחרשה, חניון קטן ושולחנות פיקניק בגבעת היקבים.
- בבית הכנסת בחרשה - שירותים ומי שתייה. כשנכנסים ליישוב, ממשיכים ישר כמה עשרות מטרים ומימין יש מדרגות המובילות לבית הכנסת.
הערות ואזהרות:
- חשוב לעדכן את מוקד הבטחון של המועצה האזורית מטה בנימין 02-9974106 או את רבש"ץ חרשה - 052-5666622.
- יישובי האזור דתיים, ולכן המסלול אינו מתאים לטיולים בשבתות ובחגים.
- מומלץ להצטייד בפנס לכניסה לבורות בגבעת היקבים.
- במעיין האוכף אין שירותי הצלה. הרחצה באחריות המטיילים.
הצעות טיול בסביבת ניסוי1:
 |
 |
 |
קישורים נוספים וספרות מומלצת:
- יקב תת-קרקעי מתקופת המלוכה במערב השומרון - עמוס פרומקין, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"ד.