שמורת בריכת תמסח

שמורת בריכת תמסח השריד האחרון לביצות כבארה.
שמורת טבע אזור:חוף הכרמל מאפיינים עיקריים:בית גידול לח כניסה: ללא תשלום יישובים סמוכים:מעגן מיכאל עונות ביקור:{{{עונות ביקור}}} שטח:201 דונם מצב תכנוני:מוכרזת תאריך הכרזה:18/12/1969, 29/10/2009	בריכת תמסח עמית מנדלסון, 8/2006

על האתר

השמורה משתרעת סביב בריכת תמסח, בריכה טבעית המהווה שריד אחרון מגוש ביצות שהתקיים באזור עד ראשית המאה ה- 20 (ביצות כבארה), ומהווה "חלון" לאקוויפר ירקון-תנינים.

מי המעיינות באתר לא נוצלו לחקלאות, עקב מליחותם הגבוהה יחסית, אך הם מקיימים עולם מגוון של חי וצומח.

בין היתר, נמצאים כאן מספר מיני דגים, וביניהם שפמנון, חפף ישראלי, אמנון מצוי, אמנון הגליל, נאווית כחולה ועגלסת הירדן, מגוון רכיכות של מים מתוקים כמו סהרונית, שחריר, מגדלון וביתיניה, וכן סרטנים שונים. במים נמצא הזוחל צב רך.

בבריכה יש גם שפע צמחיית מים, ובגדת הבריכה גדל צומח גדות עשיר - אשלים, קנה מצוי, פטל קדוש, שנית גדולה, טיון דביק, סמר ועוד. סביב הבריכה נמצא אחו לח. מיני צומח נדירים בשמורה כוללים את מכבד הביצות, לפופית החיצים, אלף העלה המשובל, קרנן טבוע, געדת הביצות ולוטוס צר-עלים.

הרחבת השמורה כוללת שטחים סמוכים לשמורה, שעיבודם הופסק עקב המלחת הקרקע, ואת אפיק נחל תנינים עד כביש החוף במערב.

להרחבה זו יש חשיבות הכרחית להבטחת עתידן של שמורת בריכת תמסח ושמורת נחל תנינים לטווח ארוך.

מצב סטטוטורי

השמורה הוותיקה בשטח 23 דונם, הוכרזה בדצמבר 1969.

באוקטובר 2009 הוכרזה הרחבת השמורה, בשטח 178 דונם.

מיקום וגישה

השמורה משתרעת סביב עינות תמסח, מערבית לכביש מס' 4 ודרומית לכביש הגישה לקיבוץ מעגן-מיכאל.

דרך גישה יוצאת מכביש הגישה למעגן מיכאל, אחרי חציית מסילת הרכבת, ומגיעה לאחר כק"מ, לגבול השמורה (בתחילת הדרך יש מחסום לרכב).

שביל הליכה קצר ולא מסומן מוביל אל הבריכה עצמה.

הרחצה בבריכה אסורה, כדי לא לפגוע בחי ובצומח הייחודיים לאתר!

שירותים למטיילים

אין בשמורה שירותים למטיילים.

עונות ביקור

כל השנה.

ספרות מומלצת

• קום התהלך בארץ - עמנואל הראובני (ערך: שמורת בריכת תמסח).

• ארץ הצבי והיעל - עוזי פז (ערך: שמורות נחל התנינים ובריכת תמסח).

• נספח לתוכנית חכ/409 - שמורת בריכת תמסח הרחבה, רשות הטבע והגנים.

• שינויים בצמחיית נחל תנינים וביצת כבארה במאה ה- 20 - רון פרומקין, שני קליינהאוז, אקולוגיה וסביבה גליון 4 - שנת 1997.