קבל המלצות טיול עדכניות למייל שלך
תהליך הכרזת שמורות טבע וגנים לאומיים
| שמורות טבע וגנים לאומיים |
הכרזת שמורת טבע או גן לאומי הינה תהליך ארוך ומורכב, הנמשך לרוב שנים רבות. רוב השמורות והגנים שהוכרזו בשנים האחרונות היו בתכנון יותר מ- 10 שנים.
התהליך כולל את השלבים העיקריים הבאים:
איתור השמורה.
דיון בצוות מקצועי.
תיאומים מול גופים רלוונטיים.
אישור מועצת שמורות טבע וגנים לאומיים.
דיונים בוועדות התכנון המקומיות והמחוזיות לקראת הפקדה.
הפקדת התוכנית להתנגדויות הציבור.
אישור הוועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים.
דיון בהתנגדויות.
הליכי הכרזה.
חתימת שר הפנים, ופרסום התוכנית בקובץ התקנות הממשלתי.
להלן תיאור התהליך העקרוני. ייתכן שחלו שינויים ותוספות במהלך השנים.
1. איתור השמורה
מספר גורמים יכולים לאתר שטחים בעלי חשיבות לשמירת טבע, נוף ומורשת:
- עובדי רשות הטבע והגנים: פקח אזורי, ביולוג המחוז או אנשי חטיבת המדע של הרשות.
- מדענים באוניברסיטאות, המגישים הצעות לשמורות לפי נושאי מחקריהם.
- גורמים מקומיים, המפנים את תשומת לב הרשות לחשיבות השטח.
כך לדוגמא, בריכות החורף בגליל אותרו לאחר מחקר מדעי שהצביע על חשיבותן לקיום אוכלוסיות דו-חיים וחסרי חוליות מימיים באזור, ואילו שמורת הדסים בשרון הוכרזה כתוצאה מיוזמה מקומית לשימור השטח.
2. הכנת הצעה ראשונית
לאחר איתור השמורה המוצעת, מכין המחוז הצעה ראשונית לשמורה.
ההצעה כוללת את העלאת האיתור על גבי מפה, והכנת דף מידע על השטח והסיבות לחשיבות שימורו. דוגמא להצעה ראשונית (במקרה זה, שהוכנה בידי הח"מ ולא בידי עובדי הרשות) - הצעת גן לאומי צוקי-ים.
3. דיון מקצועי
ההצעה הראשונית מועברת לדיון בחטיבת המדע. חטיבת המדע מחליטה האם יש מקום להמשיך בהליך ההכרזה. לאחר מכן, מועבר החומר לאגף המקרקעין, לצורך הכנת תוכנית ראשונית לקראת תיאום עם גופים רלוונטיים.
4. תיאומים עם גופים רלוונטיים
תשריט השמורה הראשוני מועבר לתיאום נפרד עם הגופים הרלוונטיים.
הגופים המרכזיים במסגרת זו הם:
מנהל מקרקעי ישראל
רשות המרעה (באם השמורה המוצעת כוללת שטחי מרעה)
רשות הניקוז (באם השמורה המוצעת כוללת ערוצי נחלים)
קרן קיימת לישראל (באם השמורה המוצעת כוללת שטחי יער הנמצאים באחריות קק"ל)
לעיתים, חילוקי דעות בין הגופים הנ"ל מעכבים המשך דיון בתוכנית השמורה. בעבר, היתה ועדת תיאום משותפת לכל הגופים ("ועדת שמורות טבע"), אלא שתדירות מפגשיה הלכה ופחתה, עד לביטולה.
כיום, הרשות מתאמת את תוכניותיה ישירות עם כל אחד מהגופים.
5. מועצת גנים לאומיים ושמורות טבע
התוכנית נשלחת לאישור מועצת גנים לאומיים ושמורות טבע, הפועלת מכוח חוק גנים לאומיים ושמורות טבע.
כל תוכנית חייבת לקבל את אישור המועצה.
6. חתימת מינהל מקרקעי ישראל
תשריט השמורה מועבר לחתימת מינהל מקרקעי ישראל, לקראת הגשתו לוועדה המקומית.
7. דיון בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה
התוכנית (תשריט ותקנון), חתומה ע"י המינהל, נשלחת לדיון בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.
הוועדה מתבקשת להמליץ על הפקדת התוכנית.
8. דיון בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה
לאחר המלצת הוועדה המקומית, דנה הוועדה המחוזית (או אחת מוועדות המשנה שלה) בתוכנית, ומחליטה אם להפקיד את התוכנית, ובאילו תנאים.
9. הפקדת התוכנית
לאחר החלטת הוועדה המחוזית להפקיד את התוכנית, מפרסמת הרשות בשלושה עיתונים מודעה על דבר הפקדת התוכנית.
לאחר הפרסום בעיתונים, נשלחת התוכנית לפירסום בילקוט הפרסומים. מתאריך הפרסום בילקוט הפרסומים, מתחיל מניין של 60 יום במהלכם ניתן להגיש התנגדויות לתוכנית.
10. ועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים
התוכנית נשלחת לאישור הוועדה, ומתוקנת בהתאם להחלטותיה.
11. ועדה מקומית - המלצה למתן תוקף
הוועדה המקומית דנה בהתנגדויות לתוכנית, באם הוגשו, ובהמלצות מתכנן הוועדה. בהתאם, ממליצה הוועדה אם לתת תוקף לתוכנית.
12. ועדה מחוזית - מתן תוקף
התוכנית מוחזרת לוועדה המחוזית, המקיימת גם היא דיון בהתנגדויות, בהערות הוועדה המקומית ובהערות לשכת התכנון המחוזית.
בהתאם, מחליטה הוועדה אם לאשר את התוכנית למתן תוקף, ובאילו תנאים. התוכנית נשלחת למשרד הפנים בירושלים, לבדיקה סופית ואישור שר הפנים למתן תוקף. לאחר האישור, מפרסמת הרשות בשלושה עיתונים את דבר אישור התוכנית. לאחר הפרסום בעיתון, שולחת הוועדה המחוזית הודעה על אישור התוכנית לפרסום בילקוט הפרסומים.
13. הליכי הכרזה
התוכנית נשלחת למינהל התכנון במשרד הפנים, להליכי הכרזה.
מינהל התכנון שולח את התוכנית להתייעצות עם:
השר לאיכות הסביבה
שר הדתות (באם נכלל מקום קדוש בתחומי התוכנית)
משרד הביטחון (באם התוכנית כוללת שטח בעל חשיבות ביטחונית, כמו שטח אש)
משרד החינוך (באם התוכנית כוללת אתרי עתיקות)
הרשות המקומית
לאחר קבלת תשובותיהם של הגורמים הנל (ושינויים נוספים בהתאם), מועברת התוכנית לחתימת שר הפנים, ולפרסום בקובץ התקנות.
גורמים מעכבים
כפי שראינו, תהליך ההכרזה הוא ארוך ומורכב.
חלק גדול מהתוכניות נתקעות בשלב מוקדם, עקב התנגדות הרשות המקומית, או בעלי קרקעות פרטיות בתחומי התוכנית.
בשלבים המאוחרים, התנגדות הרשות המקומית מהווה גורם מעכב עיקרי.
כך למשל, התנגדות מועצה אזורית דרום השרון מעכבת את הרחבת הגן הלאומי בירקון.
התנגדות משרד הביטחון להכרזת שמורות עד לפינוי או גידור שדות מוקשים, עיכבה הכרזת חמש שמורות: סוסיתה (הוכרזה בינתיים), בית צידה, פארק הירדן ושתי הרחבות שלה.
בתחילת שנות ה- 2000, ניהל ארגון "חיים וסביבה" מאבק להכרזת שמורות שאושרו ונתקעו בשלב ההכרזה. כתוצאה ממאבק זה, פורסם דו"ח של מבקר המדינה בסוף שנת 2001, המבקר את הטיפול בנושא. הודות לדו"ח זה, הוכרזו בשנת 2002 לא פחות מ- 22 שמורות טבע וגנים לאומיים חדשים - עשרה אחוזים מכלל השטחים המוכרזים בישראל!
ברם, מאבק זה לא נמשך, ובשנים האחרונות מסתמנת שוב ירידה בקצב הכרזת שמורות טבע וגנים לאומיים חדשים.