גן לאומי מונפור

גן לאומי מונפור - שרידי מבצר צלבני בלב החורש הצופה לנחל כזיב.

גן לאומי
מאפיינים עיקריים:עתיקות, חורש ים-תיכוני
אזור:הגליל העליון
מפת סימון שבילים: 2 - הגליל העליון
מיקום: ליד היישוב הילה
עונות ביקור:כל השנה
רמת קושי:לכל המשפחה
נגישות לנכים:לא נגיש
כניסה:חינם
מצב תכנוני:מוכרז
שטח:1108.84 דונם
תאריך הכרזה:28/9/1967

המגדל הצפוני במונפור, (עמית מנדלסון, 14/5/2012)

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול בסביבה

אתרי ביקור

איך להגיע:

המונפור, מאי 2012

מרזב הניקוז העתיק במונפור, מאי 2012

המונפור, מאי 2012

הגישה הנוחה למבצר המונפור היא מדרום, לצד היישוב הילה.

כדי להגיע להילה, יש לנסוע מצומת נהריה מזרחה בכביש 89, לחלוף על פני צומת כברי ולאחר 10.5 ק"מ מצומת כברי לפנות שמאלה לכפר מעיליא ולהילה. ניסע כק"מ בתוך הכפר מעיליא (יש לנסוע ישר כל הדרך). נצא מהכפר ולאחר כק"מ נוסף נגיע למסעף ימינה להילה וישר לחניון המונפור ולדרך נוף הילה-מנות. נמשיך ישר, ואחרי כחצי ק"מ, בעיקול הדרך למנות, נפנה ימינה לדרך עפר טובה (מסומנת אדום) העוברת מתחם פרטי מגודר ומגיעה לאחר כ- 200 מ' לחניון גדול בצומת שבילים אדום-שחור. כאן נחנה, ונמשיך רגלית עוד כקילומטר בשביל האדום עד למכלול המבצר (רוב השביל מתאים לכל המשפחה, ויש קטעים טרשיים יחסית בדרך, כך שהשביל לא מיועד למתקשים בהליכה).

ניתן להגיע למונפור גם מצפון, מכיוון נחל כזיב ופארק גורן. התצפית המרשימה ביותר על המונפור היא בצוק "מצפה מונפור" אליו ניתן להגיע בכל רכב מפארק גורן. המשך השביל היורד לנחל כזיב ועולה למונפור מיועד למיטיבי לכת בלבד.

רקע על גן לאומי מונפור:

מבצר מונפור (מונפורט) הוקם במהלך התקופה הצלבנית. תחילה שימש המקום כחווה חקלאית מבוצרת בנחלתם של משפחת דה מיי, שמרכזם היה ב"מבצר המלך" במעיליא הסמוכה.

המבצר ממוקם בשלוחה תלולה היורדת לנחל כזיב ומבוצרת טבעית משלושה עברים ע"י נחל ברתות במזרח, נחל כזיב בצפון ונחל נחת במערב.

בצד הדרומי, נחצב חפיר עמוק בו עוברת דרך הגישה למבצר.

למקום לא הייתה חשיבות מיוחדת במהלך תקופת ממלכת ירושלים הראשונה, ובשנת 1187 הוא נפל בידי הממלוכים כמו כל שאר המצודות בארץ (למעט העיר צור).

עם הקמת "ממלכת ירושלים" השנייה, נכלל המונפור בתחום ממלכה זו, ובשנת 1229 נרכש ע"י המסדר הטבטוני, ושימש כמצודה המרכזית של מסדר זה בגליל המערבי.

במצודה זו נשמר הארכיון של המסדר הטבטוני.

המבצר כלל חלק מרכזי מוגן - "מגדל העוז" שהוא החלק שהשתמר עד ימינו. בשל הטופוגרפיה התלולה, הוקמו במגדל העוז שני קמרונות חבית גדולים עליהם בוססה רצפת האולם הגדול שבחלקה הצפוני של המצודה. לצד האולם הגדול ניתן לראות גם את המגדל הצפוני המבודד.

המצודה נכבשה ונהרסה ע"י הממלוכים בשנת 1271, לאחר שעמדה במצור בשנת 1266. הטבטונים נכנעו ובהסכם עם בייברס הממלוכי, הותר להם לעזוב את המבצר עם רכושם ולעבור לעכו (ועם נפילת עכו, עברו חברי המסדר דרך ונציה אל פרוסיה, שם נמצא הארכיון שלהם עד ימינו). מגדל העוז השתמר ברובו. בצד המערבי של מגדל העוז, לצד השביל המסומן, ניתן לראות מרזב ניקוז ולצידו שרידי חציבה ממלוכית שנועדה לכרות מנהרה מתחת למצודה.

במקום בוצעו מספר חפירות ארכיאולוגיות, העיקרית שביניהן ע"י משלחת מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק בשנת 1926.

בשנת 2011 החל פרויקט חפירות חדש באתר ע"י משלחת של אוניברסיטת חיפה.

בתחום המבצר ושוליו ניתן לפגוש צמחייה מגוונת, ובין היתר לוע-הארי הגדול, מישויה פעמונית, פעמונית דמשקאית וחבצלת קטנת-פרחים. מציאה בוטאנית נדירה היא שיחי לענה שיחנית ("שיבא"). צמח זה הגיע לארץ כנראה בידי הצלבנים ושרד עד היום כפליט תרבות בתחום המבצרים הצלבניים, אך לא התפשט מעבר להם. נוף החורש סביב המבצר זהה לזה שבתחום שמורת נחל כזיב, עם נוכחות משמעותית של עצי אדר סורי וער אציל, ולאורך ערוץ הנחל צומחים עצי דולב מזרחי.