נתיב השכול והגבורה בנגב המערבי

דף הבית   /   מדור כתבות תיירות   /   טיולים בנגב המערבי   /   נתיב השכול והגבורה בנגב המערבי

נתיב השכול והגבורה - בין אתרי השבעה באוקטובר בנגב המערבי (ינואר 2024)

אירועי השבעה באוקטובר היכו את מדינת ישראל בהלם. לראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים, פלשו כוחות אויב לאדמת ארץ ישראל, זרעו מוות, הרס ואימה, הרגו ורצחו 1200 אזרחים, חיילים ועובדים זרים, וחטפו 250 איש לתוך חבל עזה.

ישראל מוכת ההלם והצער התגייסה למלחמת "חרבות ברזל" נגד ארגון הטרור חמאס, ובמקביל נרתמו רבבות ישראלים להתנדבות חקלאית בנגב המערבי - גן הירק של המדינה. גם אנחנו הצטרפנו למאמץ הלאומי, עם 15 ימי התנדבות ביישובי הנגב המערבי, ועוד מספר ימי עבודה באזור.

עם חלוף הזמן, חלקים מאזורי הקרבות נפתחו לתנועת אזרחים, ואילו אזורים אחרים (בעיקר ממערב לכביש 232) הינם עדיין שטח צבאי סגור שכניסת האזרחים אליו אסורה. גם במסלולים ואתרים עורפיים יותר ניתן לעיתים להיתקל בפריסת כוחות צבא המגבילה את אפשרויות התנועה במרחב. בנוסף, כלל יישובי האזור סגורים בשעה זו לכניסת מבקרים ללא תיאום ואישור מוקדם של גורמי הביטחון היישוביים.

בחרנו לסקור בכתבה זו אתרים הנגישים לתנועה אזרחית ללא הגבלות (בשעות היום) נכון לאמצע ינואר 2024. המלחמה עדיין נמשכת וייתכנו מעת לעת אירועי ירי רקטות וטילים, ובמידה ואין מרחב מוגן בקרבה מיידית - יש להשתטח על הקרקע ולהגן עם הידיים על הראש למשך 10 דקות.

חשוב לציין שאנו ממליצים לשלב הגעה לאזור יחד עם התנדבות חקלאית. גם כעת אחרי יותר מ-3 חודשי לחימה, חקלאים רבים באזור זקוקים למתנדבים, ובפרט במושבים.

משטרת שדרות

משטרת שדרות הייתה אחת מזירות הקרב הקשות בשבעה באוקטובר. מחבלים שחדרו לשדרות השתלטו על בניין המשטרה ורצחו שישה שוטרים שהיו במשמרת באותו יום. הלחימה באתר נמשכה שעות ארוכות, ולאחר שאפסו הסיכויים לחלץ ישראלים בחיים, הורו המפקדים בשטח על הריסת בניין המשטרה על המחבלים שהתבצרו בו. ההריסות פונו, ובמקום הוצבה חנוכייה גדולה. בשלב זה המשטרה חזרה לפעול בעיר מבניין חלופי. אתר הקרבות נמצא בצומת הרחובות הרצל ומבצע קדש, ועל הבניין הסמוך מצפון ניתן לראות סימני ירי.

מגרש הרכבים השרופים

כביש 232, הכביש האזורי הארוך בישראל, הפך לזירת קטל עקובה מדם. אזרחים רבים נרצחו ברכביהם על הכביש והרכבים הוצתו.

לצורך תהליך איתור וזיהוי שרידי הגופות, פונו הרכבים ורוכזו בשדה חקלאי הנמצא בין מושב תקומה למסילת הרכבת, מצפון לכביש 25.

המגרש עצמו סגור לכניסת אזרחים, אולם ניתן להשקיף היטב על הרכבים החרוכים מגבול המגרש.

400 מטרים מערבית לכניסה למושב תקומה נמצאת כיכר חדשה (שתאפשר בעתיד כניסה מערבית לעיר נתיבות). 155 מטרים ממערב לכיכר, יש לפנות ימינה (צפונה) ולאחר פחות מ-200 מ' נגיע לגבול המגרש. אורכו של המגרש 375 מטרים, אבל הרכבים השרופים מרוכזים בחלקו המזרחי (בחלק המערבי יותר יש רכבים שלא נשרפו ורכבים ששימשו את מחבלי החמאס והג'יהאד האיסלאמי בפעולת הטרור).

למי שמגיע לנקודה זו מכיוון מערב, הכיכר נמצאת 1.2 ק"מ מזרחית לצומת שוקדה, ויש לפנות בכיכר חזרה מערבה.

חניון רעים

מדרום לנחל גרר, נמצא חניון רעים. בשנים קודמות, התפרסם האזור בזכות מרבדי הכלניות ובזכות מסלול דרך מתקני המים הצמוד אליו.

בימים 7-6 באוקטובר התקיים באתר זה פסטיבל "נובה" בו שהו אלפי בני אדם. מקום זה הפך לזירת הטבח הגדול ביותר שבוצע על אדמת מדינת ישראל מאז הקמתה, עם כ-365 נרצחים ועשרות חטופים, כמו גם פשעי מלחמה קשים ומזעזעים באכזריותם.

באתר הוקמו שני מיצגי הנצחה גדולים, מיצג "דגל רעים" הנצפה מכביש 232, ומיצג תמונות והנצחת נרצחי וחטופי הנובה (לצידו מפוזרות פה ושם כמה אנדרטאות לחללי הטבח). כדאי לשוטט רגלית בשטח, שכן ההנצחות משתרעות בשטח נרחב.

הגישה למכלול החניון היא מכביש 232, 4.2 ק"מ דרומית למסעף בארי.

המיגוניות במסעף רעים

חלק ממשתתפי פסטיבל נובה נמלטו משדה הקרב, רק כדי להיתקל במחבלים במרחק מה מאירועי הפסטיבל.

בצומת הכניסה לקיבוץ רעים מכביש 232 יש שתי מיגוניות, בשתיהן נרצחו ונהרגו אזרחים וחיילים שברחו רובם ככולם מפסטיבל הנובה.

במיגונית הדרומית יותר (עם ציור של הציפור שלדג) נפל לוחם הנח"ל ענר שפירא הי"ד, שבאומץ רב בלם בידיו שבעה רימונים שהושלכו לעבר המיגונית בידי מחבלי החמאס, והדפם חזרה לעבר האויב, זאת בהגינו על 30 איש שהתבצרו במיגונית. ברימון השמיני נהרג ענר, והמחבלים נכנסו למיגונית והוציאו ממנה באלימות חלק מהניצולים שנחטפו לחבל עזה, כולל ניצולים פצועים.

המיגונית נצבעה ע"י "נתיבי ישראל", דבר שהעלים חלק מסימני הטבח, אם כי ניתן עדיין להבחין בסימני ירי על קירות המיגונית. בתוך המיגונית, כמו גם במיגונית המקבילה, יש כתובות הנצחה וזיכרון לנופלים, כולל גם שיר מרגש לכבודו של ענר שפירא - "הנר".

המיגוניות בצומת מעון

נחלוף על פני נחל הבשור ותל גמה (שניתן לעלות לפסגתו ברגל, ולהשקיף ממרחק לעבר שכונת הטרור אל-בורייג' ומיכלים גדולים השייכים למכון הטיפול בשפכים של מרכז רצועת עזה), ובצומת גמה נמשיך ישר. נחלוף על פני מחנה רעים (אוגדת עזה) שגם בה התחוללו קרבות קשים, ונגיע לצומת מעון במפגש כבישים 232 ו-241. כאן נפנה שמאלה ונעצור בתחנת האוטובוס.

בשתי המיגוניות שבצומת נפלו לוחמים בקרבות, כאשר חתרו למגע עם המחבלים ולמנוע מהם להתקדם אל פנים הארץ. במיגונית הצפונית נהרג רס"ן אמיר סקורי מסיירת מטכ"ל (ההנצחה לזכרו כרגע היא מאולתרת בלבד) ובמיגונית הדרומית רנ"ג יהודה קאדר ממשמר הגבול (לוח ההנצחה נמצא בצד המזרחי של המיגונית).

זירת הטבח באופקים

בכביש 241 ("כביש הרעב" המכונה כך, כי נסלל בעבודות יזומות של שלטונות המנדט לבדווים בתקופה של בצורת באזור, כדי לסייע לבדווים להתמודד עם המשבר), ניסע 16 ק"מ, נחלוף על פני נחל הבשור ופארק אשכול, ובכניסה המערבית לעיר אופקים ניכנס לתוך העיר.

רחוב התמר והרחובות הסמוכים - הכרמים והגורן, היו זירת הקרב המרכזית בעיר אופקים. על מספר רב של בתים יש שלטי הנצחה המנציחים את תושבי העיר והשוטרים שנרצחו/נפלו בקרב במהלך האירועים. באזור זה מוצע לחנות ולשוטט ברגל בשלושת הרחובות ולהתרשם מסיפורי הנופלים והנרצחים.