שמורת הרי אילת

דף זה נמצא בעריכה. המידע שבו חלקי, וייתכן שחלו בו טעויות. אין להסתמך עליו לצורך טיול בשטח!

שמורת הרי אילת

אזור הררי מרשים ועשיר בתופעות גיאולוגיות ייחודיות.

שמורת טבע
אזור:הרי אילת ודרום הערבה
מאפיינים עיקריים:גיאולוגיה, מדבר הררי
כניסה:חינם
יישובים סמוכים:אילת, אילות, באר אורה
עונות ביקור:חורף ואביב

מצב תכנוני:מוכרזת, הרחבה מאושרת
שטח:389000 דונם
לא כולל הרחבה
תאריך הכרזה:10/8/1986

מבט ממבצר יחיעם למורד הנחל, (עמית מנדלסון, 19/9/2011)

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

שמורת הרי אילת

ספרון טיולי המשפחות של INature במתנה! הורד ושמור

איך להגיע:

מבט ממבצר יחיעם למעלה הנחל, ספטמבר 2011

השמורה משתרעת בשטח נרחב מאזור באר מילחן בצפון עד מעבר הגבול טאבה בדרום, ובין כביש הערבה (כביש 90) במזרח לגבול מצרים במערב.

בשמורה עוברים שבילי טיול רבים.

מאז אוגוסט 2011

רקע על שמורת הרי אילת:

שמורת הרי אילת מייצגת את נופי המדבר הקיצוניים ביותר בישראל. אקלים האזור חם ויבש במיוחד והטמפרטורות בחודשי הקיץ לרוב חוצות את קו ה- 40 מעלות בצל.

השמורה עשירה בתופעות גיאולוגיות ייחודיות. הרי אילת הם האזור היחיד בארץ בו נחשפים בהיקף נרחב סלעי גרניט (שחם) וכתוצאה מכך מאופיין האזור בטופוגרפיה תלולה במיוחד. סלעי הגרניט כהים וקולטים את החום בסביבתם, מה שמגביר את הקשיים עימם מתמודדים בעלי החיים והצמחים במרחב. בחלקה הצפוני של השמורה נמצאים בעיקר סלעי גיר, ובהם ריכוזים גדולים של מאובנים.

באזורים שונים בשמורה נחשפים סלעי אבן חול, שבלייתם יצרה תצורות מגוונות כדוגמת גיא אבוד, הקניון האדום, עמודי עמרם ועוד.

מקורות המים בשמורה דלים ביותר. המעיין היחיד בהרי אילת הוא עין נטפים, שמימיו מליחים ואינם ראויים לשתייה, ובאתרים בודדים יש מי תהום גבוהים אליהם ניתן להגיע לאחר חפירה (ת'מילה) - ת'מילת שחורת בנחל שחורת ות'מילת עתק בנחל עתק. לאחר שטפונות (שנעשו נדירים מאד בהרי אילת ב- 20 השנים האחרונות) נאגרים מים בגבים, בפרט בגבי עתק.

כתוצאה מכך, החי והצומח בשומרה מאפיינים מדבר קיצוני. בעל החיים הגדול הבולט בשמורה הוא היעל, אך ניתן לפגוש בהרי אילת גם שפני סלע, זאבים, שועלים ועוד. בקרב הזוחלים ראוי לציון מיוחד חרדון-צב הדור, שזהו מקום מחייתו היחיד בישראל.

הצומח דל ומתרכז בערוצים בלבד, בעיקר במורד הנחלים לכיוון הערבה. באזור זה ניתן לפגוש שיטה סלילנית ושיטה סוככנית, ואילו באזור ההררי הגבוה גדלים עצי שיטת הנגב ופרטים בודדים של אלה אטלנטית. בין השיחים ניתן לפגוש רכפתן המדבר וצלף סחוסי, ובאזור הגירני שבצפון השמורה

שני מיני עצים