גן לאומי אפולוניה

גן לאומי אפולוניה חורבות עיר נמל קדומה.
גן לאומי אזור:השרון מאפיינים עיקריים:עתיקות כניסה: בתשלום יישובים סמוכים:הרצליה עונות ביקור:כל השנה שטח:300 דונם מצב תכנוני:תכנון מתקדם	תל ארשף - אפולוניה עמית מנדלסון, 22/8/2009

על האתר

באתר תל ארשף נמצאות שרידי עיר נמל קדומה, שהיתה מיושבת לאורך תקופות רבות עד לימי הביניים.

המקום יושב לראשונה ע"י הפניקים במאה השישית לפני הספירה, שקראו למקום ארשף ע"ש האל רשף. הם הפיקו את צבע הארגמן ועסקו במסחר.

עיר בשם רשפונה נזכרת ברשימת כיבושיו של תגלת פלאסר, מלך אשור.

היוונים (המאה ה - 3 לפנה"ס) זיהו את רשף עם האל אפולו, ולכן קראו למקום אפולוניה.

בשנת 80 לפני הספירה, נכבשה אפולוניה בידי אלכסנדר ינאי והיתה בין ערי החוף שבשליטת החשמונאים.

בתקופה הרומית, העיר גדלה והתפתחה. בתקופה הביזנטית (מאות 7-4 לספירת הנוצרים), הגיעה העיר לשיא פריחתה, והפכה למרכז של דרום השרון כולו. בתקופה זו נקראה העיר סוזוסה ("עיר המציל" הוא ישו הנוצרי).

בין השרידים שהתגלו באפולוניה מתקופה זו - כנסייה מפוארת, נמל פעיל, מתקנים חקלאיים ותעשיית זכוכית ענפה.

בכניסה לגן הלאומי נמצא כבשן לייצור זכוכית מהתקופה הביזנטית (אינו משולט - נכון לספטמבר 2009). קטע מרצפת הכבשן נשדד ביוני 2004.

עם הכיבוש המוסלמי במאה השביעית לספירה, צומצם שטח העיר, שמה הוסב לארסוף והיא הוקפה בחומה עם חפיר.

לאחר נפילתן של ירושלים ואשקלון בידי הצלבנים, ב-1099, ביקשה העיר להיכנע בפני ריימון מסנג'יל, שנודע ביושרו. באביב 1099 סירבו תושבי ארסוף להמשיך בתשלום המס לצלבנים ומושל העיר הצלבני גורש. בהעדר כח ימי, המצור הצלבני על העיר לא היה יעיל. לאחר הגעת צי מהעיר פיזה לחופי א"י בחורף 1099/1100, הטיול גודפרי מבויון, שליט ירושלים, מצור על ערי הנמל ובכללן ארסוף. כתוצאה מהמצור נאלצו תושבי העיר להגיע להסכם עם הצלבנים ולהעלות להם מס. ב-1101, הגיע הצי של גנואה לא"י, ובמצור משולב – יבשתי של בלדווין וימי של הצי הגנואי – נכבשה העיר בידי הצלבנים. הגנואזים קיבלו ב-1104 שליש מהעיר והשדות מסביבה.

הצלבנים הסבו את שם המקום לארסור. שטח העיר בתקופה זו הגיע ל- 90 דונם.

בשנת 1187, נכבש המקום בידי המוסלמים יחד עם שאר הארץ, אך שב ונפל בידי הצלבנים בשנת 1191.

ב-1240 חוזקו חומות העיר, והוקם בצפונה מבצר. לאחר מותו של ז'אן מאיבלין, החכיר בנו את העיר ומצודתה למסדר ההוספיטלרים, שהחלו בביצורה ב-1261. ההוספיטלרים החלו בביצור נוסף בעיר והקיפו בחומות את הרובע המזרחי של העיר. באותה תקופה היה הסכם אי לוחמה בין המוסלמים והצלבנים, ובייברס ראה בכך הפרת ההסכם.

באביב 1265, לאחר נפילת קיסריה, צר הצבא הממלוכי, בפיקודו הישיר של בייברס, על ארסוף. מקץ מצור של 40 יום נאלצו המגינים ההוספיטלרים לנטוש את שטח העיר ולהתבצר במצודה. המוסלמים חפרו מנהרה במטרה לחדור למצודה, הצלבנים חפרו מנהרה נוספת ומוטטו את המנהרה הממלוכית, אך אלו כרו מנהרה נוספת וחדרו פנימה. המגינים חתמו על הסכם כניעה, שהופר בידי בייברס שמכר את הלוחמים הצלבנים לעבדות בשווקי קהיר.

בפקודתו של בייברס, נהרסה העיר ולא נושבה עוד.

החפירה באתר נוהלה ע"י פרופ' איתן איילון וישראל רול מאוניברסיטת ת"א.

הגן הלאומי נפתח לקהל ב- 24 במרץ 2002.

צומח הגן הלאומי עבר הפרעה רבה לאורך השנים כתוצאה מפעילות אנושית לאורך ההיסטוריה, וכולל כיום (2009) ריכוז גדול של הצמח הפולש צלקנית החרבות (נשתל בעבר לצרכי גינון ברצועת החוף), ומינים נוספים כמו חרצית עטורה ועדעד כחול. באזורי החורבות גדלים שיחי מלוח קיפח ובן-טיון בשרני.

לאורך הגדר המזרחית של הגן הלאומי נטועים עצי אשל.

בשטחי מפעל תע"ש הנטוש (נסגר אחרי פיצוץ בשנת 1992), שייכללו בגן הלאומי בעתיד, נמצאים ריכוזים גדולים של העץ הפולש שיטה כחלחלה.

מיקום וגישה

הגן הלאומי משתרע בצפון-מערב העיר הרצליה.

הגישה לאתר היא דרך מחלף רבין (מחלף שמריהו) בכביש החוף (כביש מס' 2). במחלף יש לפנות מערבה לכיוון הים (בשטח נמצאים שלטי הכוונה חומים לגן לאומי תל ארשף (אפולוניה)), ולנסוע ברח' קרן היסוד 835 מ' עד לכיכר במפגש רח' וינגייט.

כאן יש לפנות ימינה (צפונה) ולנסוע ברח' וינגייט ובהמשכו - רח' גולדה מאיר - עוד כק"מ אחד.

בצומת עם רח' שער הים הנתיב העיקרי מתעקל ימינה, אך יש להמשיך ישר צפונה.

לאחר כק"מ מרח' קרן היסוד, מתעקל הכביש חדות שמאלה (מערבה) והופך לרח' יגאל ידין.

יש להמשיך עם הכביש ולאחר עוד כ- 100 מ' מגיעים לשערי הגן הלאומי.

המצודה העתיקה עצמה נמצאת במרחק של כ- 600 מ' ממגרשי החנייה של הגן הלאומי, והגישה אליה רגלית בלבד. הגישה היא בשביל טבעתי, החולף דרך שרידי העיר הקדומה וביצוריה, צופה לחוף הים, מגיע למצודה וחוזר לאורך גדר מתחם תע"ש.

שירותים למטיילים

אתר ביקור בתשלום.

הערה: אין חוף רחצה מוכרז בקרבת הגן הלאומי, ואין ירידה מתחומי הגן הלאומי לחוף הים הסמוך.

עם זאת, ניתן לרדת רגלית משער הגן הלאומי לחוף הים דרך פשפש בגדר בין שער הכניסה ובין הכניסה למוסד "מצפה ים".

קישורים נוספים

• מי גר בארסוף בתקופה הביזנטית? - אביטל להב, YNET, יום 8/9/2009.

ספרות מומלצת

• אפולוניה ודרום השרון - ישראל רול ואיתן איילון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.