שמורת נחל בזק עילי

שמורת נחל בזק עילי - הגדולה בשמורות השומרון ובה נופים מגוונים: הרים ובקעות, חורש ומעיינות.

ראס א-רמלי, (עמית מנדלסון, 3/3/2006)

שמורת טבע
מאפיינים עיקריים:גיאולוגיה
אזור:בקעת הירדן ומזרח השומרון
מפת סימון שבילים: 6-5 - בקעת הירדן ומזרח השומרון
מיקום: מערבית למחולה
עונות ביקור:חורף ואביב
רמת קושי:לכל המשפחה
נגישות לנכים:לא נגיש
כניסה:חינם
מצב תכנוני:מאושרת יו"ש
שטח:55530 דונם

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול

אתרי ביקור

איך להגיע

השמורה נמצאת כ- 5 ק"מ מערבית לכביש הבקעה ודרך אלון, בפינה הצפונית-מזרחית של השומרון.

מרבית תחום השמורה מהווה שטח אש של צה"ל, ואילו השוליים הצפון-מערביים של השמורה נמצאים בשטח A שבשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית, בקרבת הכפרים רבא ואל-מוע'ייר.

הביקור בשמורה מחייב תיאום בטחוני.

כביש מס' 5799 באזור בורג' אל מאליח עובר בחלקה הדרומי של השמורה.

רקע על שמורת נחל בזק עילי

השמורה כוללת אזור הררי מבותר בין נחל מילחה (ואדי אל-מאליח) בדרום לנחל בזק (ואדי שובש) בצפון.

באזור זה יש חורש פתוח של חרוב מצוי ואלת המסטיק, ועצים בודדים פזורים של אלה אטלנטית סביב בקעת בזק. בחלק התחתון של השמורה מוחלף החורש בבתת-ספר עשבונית ובה שיחי שיזף השיח.

המרחב מייצג תופעות גיאולוגיות שונות וביניהן גושים מורמים, בקעת בזק השטוחה, נופי טרשונים מרשימים בבורג' אל-מאליח, מחשופי אבני חול וטוף צבעוני בראס א-רמלי וראס אבו-שושה ומעיין חם בנחל מילחה.

בתחום השמורה עובר הקמר המזרחי של השומרון, המבותר ע"י העתקים היוצרים עמקים ורכסים - בתחום השמורה עמק נחל מילחה והגושים המורמים של עיראק אל מוברה (נ"ג 551) ועיראק אל חמאם (נ"ג 457).

בקו המגע בין הקמר המזרחי ובין קער שכם, נמצאת בקעת בזק - אחת משורת בקעות לאורך המגע בין סלעי הדולומיט הקשים בקמר המזרחי ובין סלעי הגיר והקירטון הרכים יותר של קער שכם.

הר בזק, הנמצא מחוץ לגבולות השמורה, הוא הר מישאר בקער שכם.

המחשופים הגיאולוגיים באזור זה הם הקדומים ביותר בשומרון כולו - בטרשי בורג' אל מליח נחשפים סלעי גיר מתקופת היורה, כ- 150-120 מיליון שנה לפני זמננו (תצורת מליח), הדומים לטרשים בכתף שיאון בחרמון (גם שם המסלע הוא מתקופת היורה).

מעל תצורת מליח נחשפת תצורת תיאסיר - מחשופי טוף געשי בגוונים סגול, צהוב ואדום, שנוצרו בהתפרצויות געשיות בשלב המעבר מתקופת היורה לתקופת הקרטיקון התחתון. תצורה זו בולטת במיוחד במורדות ראס אבו-שושה.

תקופת הקרטיקון התחתון (לפני 120-100 מיליון שנה) מיוצגת ע"י מחשופי אבן חול מגוונת במדרונות נחל מילחה, שחלקה ספוגה בתחמוצות ברזל ולכן עמידה יחסית בפני בלייה.

בצפון השמורה עובר נחל בזק בערוץ עמוק ותלול (חלקו נכלל בתחום שמורת נחל בזק), המפריד בין השומרון לגלבוע.

בדרום השמורה עובר נחל מילחה. בנחל יש ריכוז מעיינות (רובם חרבים בשנים האחרונות), טחנת קמח וחמאם נטוש שהוקם בידי הכנסייה הלטינית, שרכשה את קרקעות האזור בשנות ה- 20' של המאה ה- 20', וסיכלה בכך יוזמה של קק"ל לרכישת אדמות האזור.

במחשופי אבן החול באזור ראס א-רמלי וראס אבו-שושה גדל שמשון הדור (כנראה גבול התפוצה הצפוני) וכן שלהבית קיצרת-שיניים, קרקפן נמוך, עדעד המדבר ומינים נוספים.

תושבי האזור שומרים עד היום על אורחות חיים כפי שהיו בעבר - מגורי בדווים במערות ובאוהלים בשולי בקעת בזק.

מרבית האזור משמש כשטח אימונים של צה"ל, ועוד קודם לכן מילא תפקידים צבאיים שונים בהיסטוריה - בימי הביניים הוקמה מצודה ממלוכית בבורג' אל מאליח, החולשת על הדרך מטובאס לבקעת הירדן. בתקופת המרד הערבי ישב פאוזי קאוקג'י בח'רבת ג'באריס, ואילו במלחמת ההתשה היה המרחב חלק מ"ארץ המרדפים". בספטמבר 1968, במרדף ואדי שובש, נהרגו 6 חיילי צה"ל וביניהם מג"ד 50 של הצנחנים, סא"ל משה פלס, בקרב מול מחבלים שהסתננו מירדן. באוקטובר 1970 נהרגו בהתרסקות מטוס קל הטייס סג"מ דורון גביש וקמב"צ חטיבת הבקעה סגן דוד גבעון, לזכרם הוצבה אנדרטה בראש "מעלה דורון".

השמורה אושרה בתאריך 9/4/1991, אולם לא הוכרזה עד היום מסיבות מדיניות.