תל זרור

תל עתיק בשרון ובו ריכוז של הצמח הנדיר געדה קיפחת.

נקודת עניין
אזור:השרון
מפת סימון שבילים: 4 - הכרמל
מיקום: מזרחית לחדרה
גישה:רכב שטח, אופניים, רגלית
שבילי טיול:לא מסומן
עונות ביקור:חורף ואביב
שמורת טבע:לא
רמת קושי:לכל המשפחה
נגישות לנכים:לא נגיש
שעות ביקור:ללא הגבלה
כניסה:חינם
תאריך ביקור:3/5/2003
תאריך ביקור אחרון בשטח:28/8/2012

תל זרור - מבט ממזרח, (עמית מנדלסון, 3/5/2003)

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול בסביבה

אתרי ביקור

תל זרור

תל זרור, בעמק נחל חדרה, הוא תל עתיק, בעל שתי פסגות סמוכות, המופרדות ע"י שדה מעובד. בתל יש שרידים מתקופת הברונזה התיכונה ואילך, ובפסגה המזרחית בולט אזור חפירות. החפירות בתל נערכו בשנות ה- 60' המוקדמות.

בתל יש צמחיית חורבות ומעזבה - חרצית עטורה, חרדל השדה, קיפודן מצוי, פטל קדוש, שומר פשוט, בקיה שעירה ואחרים.

במורדות התל יש מאורות דרבנים. בפסגה הדרומית של התל צומחים מספר עצי שיטת המשוכות וזית אירופי.

צפונית לתל משתרע אחו לח, עם צומח אופייני: אשל, סמר, פטל קדוש, טיון דביק, ערברבה שעירה, ורבנה רפואית ועוד. מעבר לאחו זה צפונה, נמצא מאגר זיתא של חברת מקורות.

בעבר (סביבות שנת 2002) הוצע התל כשמורת טבע, הצעה שירדה בינתיים (2015) מסדר היום, אך אולי תעלה שוב על הפרק בעתיד.

איך להגיע:

התל נמצא 2.5 ק"מ מזרחית לשכונת בית אליעזר בחדרה, דרומית לנחל חדרה ובסמוך לשפך נחל יצחק לנחל חדרה.

הגישה למקום היא בדרכי עפר מכיוון בית אליעזר ולאורך תוואי מסילת הרכבת המזרחית (מפורקת כיום), העוברת ממערב לתל.

על האתר: תל זרור:

לבאים ברכב מומלץ לחנות למרגלות התל ולהימנע מעלייה עליו ברכב, התורמת לבלייה מואצת של השכבות הארכיאולוגיות ולהרס התל.

אחרי עלייה רגלית קצרה לפסגה המזרחית ניהנה מתצפית נוף היקפית, לעמק הנוצר בין יובלי נחל חדרה, בקה אל ע'רביה, ג'ת, תלמי אלעזר והסביבה. אם נבוא לשטח בסוף אפריל - תחילת מאי, נפגוש כאן את אחד הצמחים הנדירים והיפים בישראל - געדה קיפחת, ממשפחת השפתניים, הניכר בפרחים כחולים מרשימים. בפסגה הצפונית של תל זרור גדלה האוכלוסייה הגדולה ביותר בישראל של מין זה, שהתגלתה באתר באביב 1988.

כמו כן, צומחים בתל חצבים רבים (כנראה שריד מבית קברות מוסלמי), עירית גדולה, וחוטמית זיפנית.

בספרות מוזכר באתר גם אירוס ארם-נהריים, אולם הח"מ לא זיהה אותו בשטח.