גן לאומי ברניקי

דף זה נמצא בעריכה. המידע שבו חלקי, וייתכן שחלו בו טעויות. אין להסתמך עליו לצורך טיול בשטח!

גן לאומי ברניקי

חורבת קצרה דטבריה (גן לאומי ברניקי) - כנסייה עתיקה הצופה אל הכינרת

גן לאומי
מאפיינים עיקריים:עתיקות
אזור:הכינרת ושוליה
מפת סימון שבילים: 3 - הגליל התחתון
מיקום: דרומית לטבריה
עונות ביקור:כל השנה
רמת קושי:לכל המשפחה
נגישות לנכים:לא נגיש
כניסה:חינם
מצב תכנוני:מוצע
שטח:יעודכן דונם

גן לאומי ברניקי, (עמית מנדלסון, 30/9/2013)

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול בסביבה

אתרי ביקור

איך להגיע:

דרך עפר מפותלת יוצאת מעיקול רחוב טולידאנו בטבריה, ומגיעה לאחר 1.5 ק"מ לאתר (הדרך עשויה להיות קשה לרכבים פרטיים, בפרט בחורף). כמו כן ניתן להגיע בשביל רגלי מסומן שחור 3120 שראשיתו בשדרות ספיר בטבריה עילית וקצהו בכביש 90 ליד מלון רימונים. בשל השיפוע התלול, ההליכה בשביל זה מומלצת בירידה בלבד.

רקע על גן לאומי ברניקי:

גן לאומי ברניקי, ספטמבר 2013

דלת אבן - גן לאומי ברניקי, ספטמבר 2013

חורבת קצרה דטבריה ממוקמת בפסגתו של הר ברניקי ע"ש ברניקי (ברוניקה), אחותו של המלך אגריפס השני בתקופת המרד הגדול.

ההר מתנשא לגובה 20 מטרים מתחת לפני הים התיכון וכ- 190 מטרים מעל לכינרת, ומציע תצפית נוף מרהיבה לעבר העיר טבריה. להר יש שתי פסגות, מערבית (גבוהה) ומזרחית (נמוכה). חפירות שנערכו באתר בשנים 1992-1990 חשפו את צפונותיו.

במשך שנים רבות סברו הארכיאולוגים כי בפסגת ההר מצויים שרידי ארמונו של הורדוס אנטיפס, מייסד העיר טבריה בשנת 20 לספירה הנוצרית. הארמון המפואר מוזכר בפירוט אצל יוסף בן-מתתיהו. טבריה והארמון שבה הועברו בשנת 63 לספירה לממלכתם של אגריפס השני ואחותו ברניקי. שמו הערבי של המקום "קצר בנת אל-מליכ" תרם לאמונת החוקרים כי כאן שכן ארמונם של הורדוס אנטיפס וברניקי. החפירות העלו כי אין כל בסיס ארכיאולוגי לאמונה זו, ואף העלו כי האתר לא היה מיושב כלל לפני המאה השישית לספירה - 500 שנה לאחר ימי ברניקי.

החפירות חשפו בהר מכלול דתי נוצרי גדול שהוקם במאה השישית לספירה. בפסגה המערבית הוקם מנזר ובפסגה המזרחית הוקמה כנסייה מפוארת. אתרים אלו שולבו בחומת העיר טבריה, שנמשכה לאורך 2.8 ק"מ וכללה את ההר התלול המתנשא מעל לעיר. בניית החומה מיוחסת לקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס (שנים 527 - 565 לספירה).

מתחת לרצפת הכנסייה התגלתה אבן בזלת כבדה (במשקל 478 ק"ג ובגובה 1.1 מ') עם חור במרכזה. חופר האתר, פרופ' הירשפלד, סבר שאבן זו סימלה את העוגן בו השתמש ישו הנוצרי בהפלגותיו בכינרת, ולכן כינה את המקום בשם "כנסיית העוגן". אבן זו נמצאת באתר עד היום.

הכנסייה המקורית חרבה בשנת 749, ונבנתה מחדש במהלך התקופה העבאסית, בסגנון בנייה המזכיר מסגדים בעיראק ובאיראן. עצם בנייתה מחדש של הכנסייה המפוארת בתקופת שלטון מוסלמי, מעידה על עוצמתה של הקהילה הנוצרית בטבריה בתקופה זו.

הכנסייה וקירותיה עוטרו בפסיפסים וכן בפרסקאות (ציורי קיר) ששרידיהם התגלו בחפירות. הכנסייה שופצה בתקופה הצלבנית, אך ניטשה כנראה עם כיבוש טבריה ע"י המוסלמים בשנת 1187 - בהמשך לקרב קרני חיטים.

בדומה לגן לאומי חמת טבריה, המקום חובל בידי אלמונים, כבר בשנת 1996. לאחר שיוכרז המקום כגן לאומי, ייתכן שהמתחם ישוקם.