שמורת אירוס מנרה

דף הבית / טיולים בצפון / טיולים בגליל העליון / שמורת אירוס מנרה

שמורת אירוס מנרה - חורש ים תיכוני ואזור מפגש בין שני מיני אירוסים.

מבט ממצפה חוסיין לשמורות אירוס מנרה והר נזר (מערב), (עמית מנדלסון, 3/9/2011)

שמורת טבע
מאפיינים עיקריים:חורש ים תיכוני, ריכוז מין נדיר
אזור:הגליל העליון
מפת סימון שבילים: 1 - הגולן והחרמון
מיקום: דרומית למנרה
עונות ביקור:חורף ואביב
רמת קושי:לכל המשפחה
נגישות לנכים:לא נגיש
כניסה:חינם
מצב תכנוני:מוכרזת
שטח:683 דונם
תאריך הכרזה:30/3/2009

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול

אתרי ביקור

איך להגיע

השמורה משתרעת מערבית לכביש 886 ומגיעה עד גבול לבנון, בין הגוש המערבי של שמורת הר נזר בדרום למטעי קיבוץ מנרה בצפון.

שמורת הר נזר גובלת בשמורה זו ושתי השמורות מהוות רצף מוגן אחד.

ממצפה חוסיין (ע"ש סא"ל חוסיין עאמר ז"ל), ניתן לצפות על חלקה הדרומי של השמורה. הגישה למצפה היא מכביש 886, כ- 2.5 ק"מ דרומית למסעף הגישה לאתר התיירות צוק מנרה.

בתחום השמורה אין כיום שבילי טיול מוסדרים, ושטח השמורה קרוב לגבול עם לבנון.

רקע על שמורת אירוס מנרה

בסביבת השמורה נפגשים שני מיני אירוסים, אירוס נצרתי בין מצפה פאר ונחל נזר, ואירוס הדור בפסגה נ"ג 734 מצפון לנחל נזר בואכה מנרה. תפוצתו של האירוס ההדור בגבולות הקו הירוק מוגבלת לשטח מצומצם בגליל העליון המזרחי, בין קרית שמונה לנחל חצור. במזרח השומרון גדל תת-מין נוסף של אירוס זה (אירוס השומרון).

אוכלוסיית האירוס ההדור בנקודת גובה 734, הנמצאת כ- 2 ק"מ דרומית למנרה, התגלתה לראשונה בסקר אירוסים בשנת 2000.

זו היא מהאוכלוסיות הגדולות הידועות של אירוס הדור, ובה גדלים כ- 100 גושי אירוס.

הסקר נערך מעט לפני נסיגת צה"ל מלבנון, והיה חשש להקמת בסיס צבאי בשטח פריחת האירוסים. לאחר מאמץ של אנשי רשות הטבע והגנים, בוטלה הכוונה לבנייה בשטח, והוכנה תוכנית לשמורת הטבע.

בית הגידול באזור הוא טרשי גיר עליהם צומח חורש מעורב של אלון מצוי יחד עם אלון התולע, אלה ארץ-ישראלית, אלה אטלנטית, אגס סורי, עוזרר קוצני, ליבנה רפואי ושקד מצוי.

בנוסף גדלים באזור צמחים נדירים כמו אריסימון תמים והרדופנין סורי.

החורש בעל הרכב נדיר המשלב צמחי חורש ים תיכוני לח יחד עם צמחי ספר ערבתיים, ומרובה בשטחי בתה עשירים בצומח עשבוני ובגיאופיטים.

בחלקה הדרומי של השמורה גדלה אוכלוסיית אירוס נצרתי. זהו המקום היחיד בארץ בו נפגשים שני המינים, ולפיכך יש בשמורה פוטנציאל למחקר גנטי על ההתמיינות של המינים שנפרדו אבולוציונית בשלב מאוחר.