גן לאומי תל לכיש

תל לכיש - עיר קדומה מתקופת המקרא, השנייה בחוזקה בממלכת יהודה.

גן לאומי
מאפיינים עיקריים:עתיקות
אזור:השפלה
מפת סימון שבילים: 12 - דרום השפלה והר חברון
מיקום: לכיש
עונות ביקור:כל השנה
רמת קושי:לכל המשפחה
נגישות לנכים:לא נגיש
כניסה:חינם
מצב תכנוני:מוכרז
שטח:420 דונם
תאריך הכרזה:18/5/1994

תל לכיש - מבט לשער העיר, (עמית מנדלסון, 8/4/2007)

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול בסביבה

אתרי ביקור

איך להגיע:

הגן הלאומי נמצא בדרום השפלה, ממזרח למחלף קריית גת.

לבאים מכיוון צומת פלוגות או מחלף קריית גת, יש לנסוע מזרחה בכביש מס' 35 (אשקלון - קריית גת - בית גוברין). כ- 9 ק"מ מזרחה לצומת פלוגות, ו- 2.5 ק"מ מזרחה למחלף קריית גת, יש לפנות ימינה (דרומה) לכביש מס' 3415 (מצומת לכיש למושב אמציה).

לאחר כ- 2.5 ק"מ נסיעה בכביש זה יש לפנות שמאלה למושב לכיש. ממש לפני שער המושב מסתעפת שמאלה דרך כורכר טובה הצמודה לגדר היישוב, בה ניסע כחצי ק"מ, עד לחניון מטיילים ממנו יוצא שביל הליכה לאתרי התל.

לבאים מכיוון ירושלים ובית שמש, ניתן לנסוע בכביש מס' 38 עד צומת נחושה. בצומת יש לפנות ימינה (מערבה), לעבור על פני בית גוברין ולהגיע עד צומת לכיש, בה נפנה שמאלה (דרומה) ונמשיך כמתואר לעיל.

שביל ההליכה בתל לכיש מתאים לכל המשפחה, פרט לירידה מ"עץ השדים" לעבר הבאר והבוסתן שבצפון התל, שהיא ירידה תלולה המתאימה למיטיבי לכת (מ"עץ השדים" ניתן לשוב חזרה לחנייה ללא מעבר בקטע התלול).

נכון למאי 2013, קטע קצר מהשביל סגור (אזור שער העיר) ויש מעקף משולט בשטח כמסומן במפה המצ"ב.

השביל אינו מעגלי, ומסתיים בקרבת כביש מס' 3415 (ליד הגשר על נחל לכיש), אולם ניתן לבצע גם קטע הליכה מעגלי בתל ולשוב לחנייה.

שביל ישראל חולף למרגלות התל, ומאפשר וריאציה נוספת למסלול הליכה מעגלי החוזר למרגלות התל עד קצה חורשת אורנים, ממנה עולים חזרה לנקודת ההתחלה.

רקע על גן לאומי תל לכיש:

העלייה לתל, 2013

"עץ השדים", 2013

הבאר העמוקה, 2013

תל לכיש, ששטחו 124 דונם, הוא אחד התילים הגדולים והחשובים ביותר מתקופת המקרא בישראל.

לכיש היתה עיר מרכזית בשפלת יהודה בתקופות הכנעניות ובתקופת ממלכת יהודה. התל חולש על נחל לכיש לאורכו עברה דרך קדומה מהשפלה לגב ההר.

העיר הכנענית נהרסה ככל הנראה במאה ה- 12 לפני הספירה הנוצרית בידי בני ישראל, ונבנתה מחדש במאה ה- 10 לפנה"ס, בתקופת הממלכה המאוחדת.

לאחר פילוג הממלכה, הפכה לכיש לעיר השנייה בחשיבותה ובעוצמתה בממלכת יהודה.

סנחריב מלך אשור כבש את העיר בשנת 701 לפנה"ס, ועם התמוטטות ממלכת אשור חזרה לכיש לידי ממלכת יהודה.

העיר נכבשה שוב ע"י נבוכדנאצר מלך בבל במהלך השנים 586-588 לפנה"ס. יישוב במקום התקיים עדיין בתקופות הפרסית וההלניסטית, ולאחר מכן, ככל הנראה, ניטש היישוב סופית.

חפירות בתל לכיש החלו בתקופת המנדט הבריטי, ע"י משלחת בריטית בראשותו של הארכיאולוג סטרקי.

החפירות החלו ב- 1932, והסתיימו ב- 1938, כאשר הרצח סטרקי בידי ערבים. החפירות בוצעו בהיקף נרחב, ובמהלכם התגלו "חרסי לכיש" (להלן) וכלים רבים במקדש הקדום.

חפירות נוספות נערכו בשנות ה- 60', ובשנים 1987-1973 בוצעו חפירות בראשות פרופ' אוסישקין, במהלכן אומת סופית זיהוי התל עם לכיש העתיקה.

שני ממצאים בולטים הקשורים ללכיש הם תבליט שנמצא בארמון מלך אשור בנינווה ובו מתועד כיבוש העיר, ו"חרסי לכיש" - חרסים שהתגלו בקרבת שער העיר לכיש, ובהם אוסף מכתבים בכתב עברי קדום, מאדם בשם הושעיה לאדם בכיר או מפקד צבאי בשם יאוש.

אחד החרסים מפורסם במיוחד בשל הכתובת שבו - "כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני, כי לא נראה את עזקה". חלק מהחוקרים סבורים כי דיווח זה מעיד על נפילתה של העיר עזקה, ואילו אחרים (ביניהם השר לשעבר זאב בנימין בגין) סבורים שהנאמר מייצג בפשטות את העובדה כי אין קו ראייה ישיר מתל לכיש לתל עזקה.

באתר ניתן לראות כיום את שרידי סוללת המצור האשורית, מכלול חדרים בשער העיר, שרידי ארמון המושל מתקופת ממלכת יהודה, מקדש קדום מהתקופה הכנענית (ממוקם למרגלות התל ממערב), ובאר עמוקה (עומקה 44 מטרים) במזרח התל.

צומח התל כולל, בין היתר, שיחי מרווה ריחנית, צלף קוצני ואטד אירופי, ומגוון עשבוניים - לשון-פר סמורה, חטמית עין-הפרה, עכובית הגלגל וחרצית עטורה. בחלקו הצפוני של התל נמצא עץ בודד של שיזף מצוי, המכונה "עץ השדים" והוא העץ היחיד על התל כולו.

בבאר העמוקה שבתל מקננות יונים.

מסלול ההליכה חשוף כולו לשמש (למעט "עץ השדים" ושרידי בוסתן זיתים, צברים, תאנים וברושים בסוף המסלול), ובימות הקיץ מומלץ לבצעו בשעות אחה"צ.