שמורת בקעת בית נטופה
{{לבדיקה}
שמורת בקעת בית נטופה
שמורת בקעת בית נטופה - שמורה זעירה המייצגת את נופי הצומח של הבקעה הגדולה בגליל התחתון.
- שמורת טבע
- אזור:הגליל התחתון
- מאפיינים עיקריים:בית גידול לח
- כניסה:חינם
- יישובים סמוכים:חנתון
- עונות ביקור:קיץ וסתיו
- מצב תכנוני:מוכרזת
- שטח:100.28 דונם
- תאריך הכרזה:1/11/2007
שמורת בקעת בית נטופה
איך להגיע:
השמורה משתרעת בין מאגרי אשכול, בדרום, למאגר יודפת, בצפון. מפסגת תל חנתון (חלק מגן לאומי ציפורי) ניתן להשקיף לעבר השמורה.
מכביש 784 (צומת יפתחאל - כפר מנדא) יש פנייה למאגרי אשכול. לפני הכניסה לתחום המאגרים, מסתעפת שמאלה (צפונה) דרך עפר הממשיכה מזרחה לאורך הגדר הצפונית של מתחם המאגרים. לאחר כקילומטר אחד, מתעקלת הדרך שמאלה (צפונה), לאורך הגדה של תעלת נחל יפתחאל, ובמרחק כ- 150 מ' נוספים, מגיעים לנקודה בה נמצאת "תעלת הזנה" מנחל יפתחאל לתחום השמורה.
בחורף ובתחילת האביב הנחל והשמורה מוצפים במים, והגישה לשטח קשה ביותר. כמו כן, בשל אופייה הבוצי של השמורה, היא אינה מיועדת לביקורי קהל.
רקע על שמורת בקעת בית נטופה:
בקעת בית נטופה, שאורכה כ- 16 ק"מ ורוחבה כ- 3 ק"מ, נחשבת לבקעה הגדולה ביותר בגליל התחתון.
ייחודה של הבקעה הוא בהצפות העונתיות המתרחשות כמעט מדי חורף, בעיקר בחלק המזרחי של הבקעה. הצפות אלו הופכות את הבקעה למעשה לבריכת החורף הגדולה ביותר בישראל, בשטח של עשרות אלפי דונמים. אדמות הבקעה השתייכו באופן מסורתי לכפרים הערביים השכנים, וביניהם סח'נין, עראבה, כפר מנדא, עילבון, בועיינה וכן סאפורייה (ציפורי דהיום). בשל ההצפה החורפית, עובדו האדמות רק בקיץ ובסתיו כאשר הבקעה מתייבשת.
לאחר הקמת מדינת ישראל, הוצעה בקעת בית נטופה כמאגר התפעולי הראשי של "המוביל הארצי", בתוכנית הראשונית שנועדה להוביל מים מנהר הירדן ישירות לבקעה בלי לעבור דרך הכינרת. תוכנית זו נגנזה, אולם המוביל חוצה את הבקעה לכל אורכה ובחלק המערבי ביותר הוקמו מאגרי אשכול - תחנה תפעולית מרכזית במוביל המים הארצי.
האדמות בדרום-מערב הבקעה, שהשתייכו לכפר סאפורייה, הועברו לאחר מלחמת העצמאות ליישובים יהודיים (יודפת) ולהקמת מאגרי המים. עם הקמת מוביל המים הארצי הוסדר חלקית ניקוז הבקעה בחלק המערבי, ואילו החלק המזרחי נותר לא מנוקז עד היום.
במהלך שנות ה- 1990 עלתה המודעות לחשיבותו של בית גידול ייחודי זה למיני חי וצומח. בשדות המעובדים בצורה "מסורתית" (חריש רדוד ולאחר הצפה חורפית) אותרו מגוון רב של צמחים נדירים וחלקם אף בסכנת הכחדה, כגון אירוס הביצות, מיאגרון אזון, שלמון סורי ועוד. כמו כן יש בבקעה מרבדי פריחה של נרקיסים.
קיים קשר בין הרכב הקרקעות והצמחייה, כאשר בלב הבקעה נמצאות קרקעות חרסיתיות הנשלטות ע"י לוענית יריחו וורבנה שרועה. באזורים שונים נמצאים דייקים בזלתיים ובהם שולט אירוס הביצות. ההצפה העונתית מקיימת גם מגוון חסרי חוליות אקוואטיים.
עתידה של הבקעה אינו מובטח, לאור דרישות להסדרת הניקוז, מחד, ומאידך נטייה לאחד חלקות קטנות כדי לאפשר עיבוד אינטנסיבי יותר בשטחים גדולים. בעלויות הקרקע הפרטיות מקשות ביותר על האפשרות לשימור שטחים משמעותיים בממשק העיבוד המסורתי הקיים.
בשנת 2000 הגיעו רשות הטבע והגנים וחברת "מקורות" להסכם המייעד לשימור מאגר רדוד הנמצא בקרבת מאגרי אשכול (מדרום למאגר יודפת ומצפון למאגרי אשכול). מאגר מים זה קולט בחורף את מימיו של נחל יפתחאל, ובתחילת הקיץ המים נשאבים למאגר יודפת הנמצא מצפון לו. כתוצאה מכך, מקיים השטח בית גידול לח הדומה לזה שבמזרח בקעת בית נטופה. בעתיד מתוכננות פעולות לשיקום אוכלוסיות של מיני צומח בסכנת הכחדה באתר זה.
שירותים למטיילים:
אין בשמורה שירותים למטיילים.
הצעות טיול בסביבת שמורת בקעת בית נטופה:
שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת |
קישורים נוספים וספרות מומלצת:
- פרטים נוספים על ישראל בן-זאב - באתר יזכור.
- מערות בגליל התחתון - עמוס פרומקין, נקרות צורים מס' 10 (דצמבר 1984), עמודים 99-97.
- דברי הסבר לשמורת בקעת בית נטופה - דידי קפלן, נספח לתוכנית ג/13139.