שמורת אירוס מנרה

שמורת אירוס מנרה חורש ים תיכוני ואזור מפגש בין שני מיני אירוסים.
שמורת טבע אזור:הגליל העליון מאפיינים עיקריים:חורש ים תיכוני, ריכוז מין נדיר כניסה: ללא תשלום יישובים סמוכים:מנרה עונות ביקור:חורף ואביב שטח:683 דונם מצב תכנוני:מוכרזת תאריך הכרזה:30/3/2009	[[תמונה:{{{תמונה}}}|{{{|{{{תאור תמונה}}}|320px]] {{{תאור תמונה}}} {{{שם הצלם}}}, {{{תאריך צילום}}}

על האתר

בסביבת השמורה נפגשים שני מיני אירוסים, אירוס נצרתי בין מצפה פאר ונחל נזר, ואירוס הדור בפסגה נ"ג 734 מצפון לנחל נזר בואכה מנרה. תפוצתו של האירוס ההדור בגבולות הקו הירוק מוגבלת לשטח מצומצם בגליל העליון המזרחי, בין קרית שמונה לנחל חצור. במזרח השומרון גדל תת-מין נוסף של אירוס זה (אירוס השומרון).

אוכלוסיית האירוס ההדור בנ"ג 734, התגלתה לראשונה בסקר אירוסים בשנת 2000, היא מהגדולות הידועות של אירוס הדור, ובה גדלים כ- 100 גושי אירוס.

הסקר נערך מעט לפני נסיגת צה"ל מלבנון, והיה חשש להקמת בסיס צבאי בשטח פריחת האירוסים. לאחר מאמץ של אנשי רשות הטבע והגנים, בוטלה הכוונה לבנייה בשטח, והוכנה תוכנית לשמורת הטבע.

בית הגידול באזור הוא טרשי גיר עליהם צומח חורש מעורב של אלון מצוי יחד עם אלון התולע, אלה ארץ-ישראלית, אלה אטלנטית, אגס סורי, עוזרר קוצני, ליבנה רפואי ושקד מצוי.

בנוסף גדלים באזור צמחים נדירים כמו אריסימון תמים והרדופנין סורי.

החורש בעל הרכב נדיר המשלב צמחי חורש ים תיכוני לח יחד עם צמחי ספר ערבתיים, ומרובה בשטחי בתה עשירים בצומח עשבוני ובגיאופיטים.

בחלקה הדרומי של השמורה גדלה אוכלוסיית אירוס נצרתי. זהו המקום היחיד בארץ בו נפגשים שני המינים, ולפיכך יש בשמורה פוטנציאל למחקר גנטי על ההתמיינות של המינים שנפרדו אבולוציונית בשלב מאוחר.

מיקום וגישה

השמורה משתרעת בין כביש 886 וגבול לבנון, בין הגוש המערבי של שמורת הר נזר בדרום לקיבוץ מנרה בצפון.

שמורת הר נזר גובלת בשמורה זו ושתי השמורות מהוות רצף מוגן אחד.

בתחום השמורה אין כיום שבילי טיול מוסדרים, ושטח השמורה קרוב לגבול עם לבנון.

שירותים למטיילים

אין בשמורה שירותים למטיילים.

עונות ביקור

חורף ואביב.

קישורים נוספים

אירוסי ההיכל בישראל - אתרו של ד"ר יובל ספיר

שמות נוספים לאתר

שמורת אירוס הדור מנרה

ספרות מומלצת

• הצעה לשמורת טבע - אירוס הדור מנרה, נספח לתוכנית מתאר ג/13906 - שמורת טבע אירוס הדור מנרה.

תודות

ד"ר יובל ספיר