שמורת החולה

דף זה נמצא בעריכה. המידע שבו חלקי, וייתכן שחלו בו טעויות. אין להסתמך עליו לצורך טיול בשטח!

שמורת החולה - הוותיקה בשמורות ישראל, שריד קסום לנוף אגם וביצות שנעלמו.

שמורת החולה, (עמית מנדלסון, 30/10/2014)

• שמורת טבע
• מאפיינים עיקריים:בית גידול לח
• אזור:עמק החולה
• מפת סימון שבילים: 1 - הגולן והחרמון
• מיקום: צפונית ליסוד המעלה
• עונות ביקור:כל השנה
• רמת קושי:לכל המשפחה
• נגישות לנכים:נגיש
• כניסה:בתשלום
• מצב תכנוני:מוכרזת
• שטח:4500 דונם
• תאריך הכרזה:26/11/1964

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎טבע ונופים בישראל‎‏ (@‏‎inature_israel‎‏)‎‏

עוד אתרים בסביבה

הצעות טיול

• נחל גילבון
• כביש 918
• שמורת נחל עיון (התנור)
• שמורת נחל שניר (חצבני)
• גן לאומי חורשת טל

אתרי ביקור

• אתר לאומי אחוזת דוברובין
• שמורת נחל עינן
• שמורת עין תאו
• פארק הזהב
• גן לאומי קרן נפתלי

איך להגיע

שמורת החולה, 2014

שמורת החולה, 2014

שמורת החולה, 2014

הגישה לשמורה הינה בכביש באורך כ- 3 ק"מ המסתעף מזרחה מכביש 90, צפונית לצומת יסוד המעלה.

לאורך הכביש אין שוליים, והוא אינו מומלץ להליכה ברגל.

בתחום השמורה עובר מסלול הליכה טבעתי (חלקו במתכונת הלוך ושוב) המשלב תצפית לאגם וביקור במגדל תצפית. אורך המסלול כ- 2 ק"מ (כשעה הליכה).

רקע על שמורת החולה

כאן החל הכל...

אגם החולה וביצותיו השתרעו על עשרות אלפי דונמים במרכז ובדרום עמק החולה. האגם היווה אחד מבתי הגידול הלחים החשובים ביותר לאורך הבקע הסורי-אפריקאי, ואופיין במים מתוקים בהשוואה לימת הכנרת. החולה שימשה מוקד משיכה למינים רבים של עופות מים, וקיימה מגוון מיני בעלי חיים וצמחים ייחודיים, שהמפורסם שבהם הינו הדו-חי עגולשון שחור-גחון, החי בעולם כולו אך ורק בעמק החולה. מינים ייחודיים נוספים כללו 3 מיני דגים אנדמיים, חסרי חוליות שונים וצמחים נדירים שגדלו בישראל אך ורק בחולה, כגון סרפד החולה, נימפיאה לבנה ומימון הצפרדעים.

החל משלהי המאה ה- 19, תוכננו מספר תוכניות לניקוז האגם וייבוש הביצות, הן כדי להתמודד עם מחלת הקדחת שהופצה ע"י היתושים באתר, והן כדי להכשיר לחקלאות עשרות אלפי דונמים.

תוכניות אלו הבשילו לכדי מימוש רק לאחר קום המדינה, בשנות ה- 1950. הכוונה לייבש כליל את האגם והביצות זיעזעה את חובבי הטבע במדינה הצעירה, וכתוצאה ממאבק סביבתי, הראשון מסוגו במדינה, התקבלה ההחלטה להקצות שטח מצומצם (4500 דונם) בשולי האגם והביצות כשמורת טבע, ראשונה מסוגה בישראל. המאבק גם הוביל להקמתה של החברה להגנת הטבע, הממשיכה לפעול עד היום כעמותה ציבורית לשמירת הטבע והסביבה בישראל.

ייבוש האגם והביצות הושלם בשנת 1957. שטח של כ- 3180 דונם (מתוך 4500 הדונם שאושרו כשמורת טבע) הוקף בסוללות עפר ונועד לשמר את המגוון הביולוגי הייחודי של החולה. תחילה נוהל השטח בידי הקק"ל, עד להקמתה של רשות שמורות הטבע בשנת 1964.

בנובמבר 1964 הייתה החולה לשמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בישראל, אולם כבר בשלב זה התברר כי אין די בסוללות העפר כדי להבטיח שמירה על ערכי הטבע ובתי הגידול. איכות המים בשמורה הידרדרה קשות כתוצאה מזיהום המים מחוץ לגבולות השמורה, והסוללות לא אגרו מים ביעילות. במהלך שנות ה- 1970 בוצע פרוייקט שיקום ארוך, שהביא לייצוב המצב אולם בתקופה זו נעלמו מהשמורה (ומהעולם כולו) הדגים האנדמיים, וגם העגולשון לא נצפה עוד מאז ייבוש החולה ונחשב למין שנכחד מהעולם. בתקופה זו גם הובא לשמורה צב רך ממישור החוף, במאמץ להציל את אוכלוסיית הצבים שניצבה בפני סכנת הכחדה בנחלי החוף.

במהלך שנות ה- 1980 וה- 1990, הייתה עיקר חשיבותה של השמורה כאתר צפרות. רוב מיני העופות המשיכו לעבור או לקנן בשמורה גם במצבה המידרדר.

שינוי ניכר לטובה החל בשלהי שנות ה- 1990. הקמתו של אגמון החולה הסמוך, ובעקבותיו שיפור במערך הניקוז האזורי, הגדילו את אטרקטיביות המרחב לציפורים. בשנת 2004 בוצע פרוייקט שיקום שני בשמורה שהתמקד בשיפור איכות המים. בתקופה זו גם הוחל בפרוייקט להוצאתם של הצבים הרכים שהפכו למין פולש בשמורה, והחזרתם לנחלי החוף - פעולה הנמשכת עד היום.

ב- 2011 התגלה מחדש בשמורה עגולשון שחור-גחון, לאחר שלא נצפה בעולם יותר מ- 50 שנה. המין עדיין נחשב כמין בסכנת הכחדה חמורה ומתבצע מעקב אחרי אוכלוסייתו המצומצמת בשמורה.

בשטח השמורה מבוצע ממשק רעייה ע"י תאואים (ג'מוסים), בהמה גדולה ממשפחת הפריים שהובאה לארץ מהודו בימי הביניים. עם ייבוש החולה, נכחדו גם התאואים שבה, ומקור העדר הנמצא כיום בשמורה הינו בעדר שהתגלה לאחר מלחמת ששת הימים בשמורת בית צידה שבצפון הכנרת. כמו כן יש בשמורה מכלאה של יחמורים, כאחת מאוכלוסיות הגיבוי של יחמורים בארץ.

בשמורה נכללים מגוון בתי גידול, אגם (שעומקו כמטר אחד) וסביבו חגורה בשלטון גומא הפפירוס. קרוב יותר ליבשה שולט הקנה המצוי, ובאזורים הרדודים מתקיים אחו לח הנתון לרעיית תאואים.

בתחום השמורה יש אתרי קינון חשובים לשחפיות ים, ברווז משויש ועוד. במשך שנים נעשה כאן פרוייקט להשבת עיטם לבן-זנב, מדורסי היום הגדולים בארץ, שנכחד כמקנן עם ייבוש החולה. כמו כן נעשה ניסיון להשבתה של הנימפיאה הלבנה לתחום השמורה, שנתקל בקשיים עקב פעילות נרחבת של נוטריה - מכרסם דרום-אמריקאי שהובא לארץ לתעשיית הפרוות, אך נמלט לטבע, התפשט וגורם נזקים כבדים לצמחי המים המקומיים.

בכניסה לשמורה נמצאת חורשת המייסדים, חורשת אקליפטוסים גדולה וייחודית. העצים צמחו לגובה רב ויצרו בית גידול יחיד מסוגו בארץ של עצים עתיקים, המשמשים כאתר משכן לשבעה מיני עטלפים ולמגוון מיני ציפורים. החורשה נכללת בהרחבה מוצעת לשמורה, ואינה מיועדת לביקורי מטיילים.

שעות פתיחה, מחירי כניסה ושירותים למטיילים

הכניסה לאתר זה הינה בתשלום, והוסדרו בו שבילי הליכה, חנייה, מי שתייה ושירותים רטובים.

שעות הפתיחה הן כמקובל באתרי רשות הטבע והגנים:

אוקטובר-מרץ: 08:00 - 16:00

אפריל- ספטמבר: 08:00 - 17:00

בימי שישי ובערבי חג האתר נסגר שעה מוקדם יותר.

הכניסה האחרונה למרבית האתרים בתשלום היא שעה אחת לפני שעת הסגירה.

מחיר הכניסה לשמורה כולל ביקור במרכז המבקרים "עופוריה". מרכז המבקרים נגיש לנכים, אם כי הסרטונים שבו אינם מונגשים ללקויי שמיעה.

חלק ממסלול הטיול בשמורה נגיש לנכים, לא כולל מגדל התצפית הגבוה ו"השביל הצף".

קיימת אפשרות לשכירת משקפות בכניסה לשמורה, תמורת פיקדון (מסמך זיהוי).

מצב סטטוטורי

השמורה הוכרזה בשטח 4500 דונם, מתוכם 1320 דונם שבפועל משמשים כשטחי חקלאות של יסוד המעלה וחולתה (אך לא נגרעו רשמית מתחום השמורה).

לשמורה מוצעת הרחבה באזור חורשת המייסדים. הרחבה זו לא קודמה סטטוטורית בשנים האחרונות.

הצעות טיול בסביבת שמורת החולה

אתר לאומי אחוזת דוברובין

שמורת עין תאו

שמורת נחל עינן

פריחה ומוקדי עניין עונתיים

• אוקטובר - אפריל - שפע פעילות עופות מים בשמורה. הביקור מומלץ במיוחד בתקופות הנדידה בסתיו ובאביב, אך גם בחורף שוהים באתר מגוון עופות מים.
• אפריל - פריחת אירוס ענף.

קישורים נוספים וספרות מומלצת

• קום התהלך בארץ - עמנואל הראובני (ערך: שמורת החולה).
• ארץ הצבי והיעל - עוזי פז (ערך: שמורת החולה).