אתר לאומי בית הראשונים ביהוד

{{אתר לאומי |תמונה=beit rishonim yehud.jpg |מקום הצילום=בית ראשוני יהוד בסביון |כניסה=ללא תשלום |אזור=תל אביב וגוש דן |יישובים סמוכים=סביון |מאפיינים עיקריים=אתר התיישבות |עונות ביקור=כל השנה |שטח=3.2 |מצב תכנוני=מאושר |שם הצלם=עמית מנדלסון |תאריך צילום=7/12/2005 |סקירה=השריד האחרון מנסיון התיישבות בת של פתח תקווה. |על האתר= באתר נמצא מבנה כורכר בודד, שנותר כשריד אחרון מהמושבה יהוד, יישוב בת של פתח תקווה בשנות ה- 80' וה- 90' של המאה ה- 19.

תושבי פתח תקווה הצעירה, סבלו קשות מהקדחת ולכן החליטו להעתיק את מקום מושבם למקום הנקי מהמחלה, ומשם לעבד את אדמותיהם בפתח תקווה.

בשנת תרמ"ב (1882), רכשו 157 דונם מהכפר יהודיה, במרחק 45 דקות ברגל מאדמותיהם. המושבה נקראה יהוד, כשם העיר התנ"כית בנחלת שבט דן, שהכפר יהודיה ישב על מקומה.

התעוררו קשיים ברישום הקרקע על שם המתיישבים, והוחלט לבנות את הבתים ואם יהיה צורך לשלם קנס. במהלך העבודות, הושג רשיון לבנייה מעיריית ירושלים. לקראת סיום הבנייה, הופסקו העבודות בידי שוטרים ממשטרת יפו, ובעלי הקרקע - יואל משה סולומון ודוד גוטמן - זומנו לדין ביפו על בנייה ללא רשיון. פסק הדין היה להרוס את הבתים. לאחר מאמצים פוליטיים, הועבר הנושא לדיון בבית המשפט בירושלים, ולאחר הגשת ערעור בוטל צו ההריסה.

במשך כשנתיים, שימשה יהוד למשכן אנשי פתח תקווה. במקום נבנו 12-10 בתים, והממשלה מנעה את הקמתם של 30 בתים נוספים שתוכננו. מתיישבים החלו לחזור לפתח תקווה עצמה, הן בשל מגבלות הדיור, והן כיוון שהקדחת הגיעה גם ליהוד.

ביישוב הוקמה ישיבה לאברכים שעזבו את ירושלים, ונתמכה ע"י חברת "דגל התורה", כמו כן הוקם במקום משק קטן, שכלל בנייני ציבור, מפעל אריגה תעשייתי ומטע עצי פרי עם קרוב ל- 2000 עצים. יואל משה סולומון ניהל מגעים עם השייח'ים של הכפר יהודיה, לרכישת כאלף דונם קרקע שיאפשרו התיישבות ממשית, ובתמורה להקים מסגד ליד קבר נבי הודא שבכפר, אותו חוייבו השייח'ים להקים בפקודת הפחה הטורקי. השייח'ים הסכימו לכך, אך הפחה הטורקי אסר על ביצוע העיסקה.

בשנת תרנ"א - 1891 - ישבו במקום 15 משפחות, אולם בראשית שנת תרנ"ב, עם פטירת הרב יפה ופירוק חברת "דגל התורה"', נפסק מקור המימון לישיבה שבמקום, ובעקבות כך החלה נטישה הדרגתית של היישוב. היישוב ניטש בשנת תרנ"ג. לאחר כשנתיים, נמסר המקום להתיישבות פועלים שעבדו בפתח תקווה, עד שהתפזרו למושבות השונות.

ניסיון התיישבותי נוסף היה ב- 1905, עת התיישבו במקום תריסר משפחות עולים. עקב שטחו הקטן של היישוב, שלא איפשר התפתחות יישוב חקלאי, נעזב שוב המקום כעבור שנה וחצי.

לאחר מלחמת העצמאות, הוקמה באזור עיירת הוילות סביון, בתחומיה נמצא האתר כיום. האתר משמש כיום לפעילות קהילתית מקומית, והביקור בו כרוך בתיאום (ניתן לראות את המבנה מבחוץ ללא תיאום כלשהו).

הבניין שוחזר לפי תוכנית האדריכל משה בן-חורין, וניצב כיום בלב חורשת אורנים, בה נמצא גם גן פסלים לזכר קורבנות השואה, ובית יד לבנים של סביון. בקרבת החורשה, נמצאים שני עצי שקמה עתיקים: האחד, בגינת המועצה המקומית סביון, והשני בחצר גן הילדים "השקמה".

|מצב סטטוטורי= המקום אושר כאתר לאומי ב- 13/5/1982, אך לא הוכרז רשמית.

|איך להגיע= האתר נמצא בחורשת אורנים במרכז סביון, בין הרחובות השקמה והראשונים.

|שירותים למטיילים= אין באתר שירותים למטיילים.

|קישורים נוספים וספרות מומלצת=

• 78 טיולים ברחבי ישראל - צבי אילן, הוצאת עם עובד.

• יהוד אשר בסביון - שרידי מושבת ראשונים, שלמה מוסמן, מאמר בספר "סיפורי בתים - סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות", בעריכת זאב ענר, הוצאת משרד הביטחון 1988.