קבל המלצות טיול עדכניות למייל שלך

שמורת בריכת זמורות

מתוך iNature
גרסה מ־11:42, 6 במרץ 2007 מאת Import from old site (שיחה) (Importing text file)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דף זה נמצא בעריכה. המידע שבו חלקי, וייתכן שחלו בו טעויות. אין להסתמך עליו לצורך טיול בשטח!
שמורת בריכת זמורות

בריכה עונתית, ושרידי כפר עזוב.

  • {{{סוג}}}
    Property "סוג האתר" (as page type) with input value "{{{סוג}}}" contains invalid characters or is incomplete and therefore can cause unexpected results during a query or annotation process.
  • אזור:פלשת
  • מאפיינים עיקריים:בריכה עונתית
  • כניסה: ללא תשלום
  • יישובים סמוכים:גבעתי
  • עונות ביקור:{{{עונות ביקור}}}
  • שטח:182 דונם
  • מצב תכנוני:מאושרת


בריכת זמורות

בריכת זמורות
עמית מנדלסון, {{{תאריך צילום}}}

על האתר

בריכת זמורות היא אחת מבריכות החורף האחרונות בדרום מישור החוף, ונמצאת באזור חקלאי המרוחק יחסית ממקום יישוב. כיוון שכך, הבריכה הקטנה עשירה לא רק במיני סרטנים ירודים, אלא גם בעופות מים. בבריכה מתרבים ארבעה מיני דו-חיים - אילנית, קרפדה ירוקה, צפרדע הנחלים וטריטון הפסים. הבריכה עמוקה יחסית (כמטר וחצי), ולכן מחזיקה מים בשנים גשומות עד לאמצע הקיץ. בצומח הבריכה בולטים אגמון ימי ובצעוני מצוי. שטח הבריכה כ - 5 דונם. צפונית ומערבית לה משתרעים עיי בית דרס, המהווים חלק בלתי נפרד מהשמורה. הכפר בית דרס נכבש במבצע ברק בליל 10-11 במאי 1948, ונהרס זמן קצר לאחר מכן. בין הריסות הכפר גדלים אשלים ושקמים עתיקות, ומשוכות צבר. במערב הכפר גדל ריכוז אירוס ארם-נהריים ועירית גדולה, בשרידי בית הקברות של היישוב. בשרידי הכפר גדלה צמחייה עשבונית, ובכללה מרבדי פריחה של חרצית עטורה, גדילן מצוי וחרדל.

מיקום וגישה

השמורה נמצאת דרומית למושב גבעתי, חצי ק"מ דרומית לרחוב הדרום-מזרחי. דרך עפר מהרחוב הדרום-מערבי של המושב, חולפת לאורך גבול השמורה ומגיעה לדרך ג'יפים מסומנת אדום 10665, מגבעה 69 לאזור משואות-יצחק. בריכת זמורות עצמה נמצאת בחלקה הדרומי של השמורה.

שירותים למטיילים

אין בשמורה שירותים למטיילים.

עונות ביקור

חורף ואביב.

קישורים לאתרים נוספים ברשת

עדכוני חדשות

שמות נוספים לאתר

שלולית גבעתי

ספרות מומלצת

שלוליות חורף - מקום חיות בסכנת הכחדה, ד"ר אביטל גזית, "טבע וארץ" כ"ה 1, נובמבר 1982